מפת ארץ הקודש בדמות האדם

האשליה האופטית

צופים רבים המתבוננים במפת ארץ הקודש מתקשים לזהות ממבט ראשון את הדמות האנושית החבויה בקפלי הנוף. לצופים אלה נדמה כי הם מביטים במפת ארץ ישראל רגילה והם אינם מבחינים בדמות האנושית שתוויה מקבילים לפני הנוף. הסיבה היא ריבוי הפרטים הגיאוגרפיים בציור, הגורמים לעין להתמקד בהם ולאבד את התמונה הכללית.

תכונת העין להתמקד בפרטים על חשבון התמונה הכללית ידועה זה מכבר, ומנוצלת על ידי אמנים רבים ליצירת אשליות אופטיות, שהן תמונות בהן חבויה מציאות אחרת מזאת הנראית במבט ראשון. רק לאחר צפייה ממושכת בתמונה כזאת ותוך הסתייעות רבה ברמזים מנחים, מצליח הצופה באשליה אופטית לראות את הפן הסמוי בה.

האם הינך מזהה במפה דמות אנושית?

שימוש נפוץ זה בכישורי התפישה של העין הוא בעוכרי המתבונן במפת ארץ הקודש. מטרת המפה להבהיר לצופה ממבט ראשון את הקשר בין פני הנוף של ארץ ישראל לצורת הגוף האנושי, קשר שיש בו די אילוצים לדמיון. אין ליוצר המפה כל צורך בשעשועים אופטיים. השעשוע האופטי גורם להיסח הדעת. הוא הופך לעיקר את הטפל, עד שנדמה כי כל תפישת המציאות בנויה עליו.

הרעיון הבסיסי במפת ארץ הקודש הוא שילוב מודל אנטומי בפני הנוף של ארץ ישראל

על מנת שכל צופה בתמונה יוכל לפענח בבהירות מידית את הדמות האנושית המופיעה במפת ארץ הקודש, מובא להלן תצלום לוויין של ארץ ישראל. מעל חלקו העליון של התצלום מונח דיוקן מאת הפסל השוויצרי ג'יאקומטי. מעל חלקו האמצעי מונח צווארה הענוג של אחת מהדמויות שצייר האמן מודליאני. מעל חלקו התחתון מונח מודל אנטומי של הטורסו. שילוב חזותי זה מבטא את רעיון הדמות המתגלמת במפת ארץ הקודש: הפנים הם הארץ בין נהר הירדן לים התיכון. הצוואר הוא רמת הנגב. הטורסו הוא חצי האי סיני. בנוסף, השיער הוא הרי אדום וקרני המלאך הם הרי הלבנון.

הראש המוארך בפסלו של ג'יאקומטי הולם את המבנה הארוך והצר של הארץ ממערב לירדן

מובן שתווי הנוף אינם בדיוק כתווי דמות האדם ונדרש תהליך שינוי צורה מורכב לצורך הפיכת המפה הטופוגרפית לפורטרט אנושי. אך בפועל קיים גם תהליך הפוך: בני האדם מתאמצים להשוות לדמותם את מראה פני הנוף. קיים דיאלוג מתמיד בין האדם לנוף, כתהליך דינאמי מזכך.

מטאמורפוזה בין מראה הנוף למראה אנוש

מספר מאפיינים שיש לשים לב אליהם בשעה שמתבוננים במפה:

חלק הפנים במפה מופיע כארוך וצר יחסית למציאות האנטומית והטורסו מופיע כרחב יחסית.

הפנים מופיעים בפרופיל והטורסו במבט חזיתי יותר.

הפנים במפה מופיעים על פי המראה החיצוני: נראים העין, האוזן, המצח, הלחיים, האף, הפה וכדומה. הטורסו מופיע במראהו הפנימי: נראים מערכות האברים של הלב- ריאה, כבד-קיבה, ומעיים.

להלן איור עם ציון ההקבלות בין הגוף למפה. ליד כל איבר גוף מופיע שם חבל הארץ אליו הוא מקושר.

הקבלות בין אברי גוף האדם לחבלים הגיאוגרפיים של ארץ ישראל

קישור לנושאי אנטומיה

קישור לתצלומי לוויין

מפת ארץ הקודש נוצרה בתהליך אמפירי ממושך. בתהליך זה נבחנו פני הנוף בתצלומים ומפות למיניהם ביחס לדמויות אנושיות, אנטומיות ואחרות. זה תהליך אינסופי מטבעו, בו מופעל תפקודו של הדמיון כמפורר דימויים צורניים קיימים ויוצרם מחדש כדימויים דינאמיים. על טבע תהליך זה ניתן ללמוד מתוך קריאה בספריו של גסטון בשלרד. התמונה להלן ממחישה זאת מעט.

התהליך היצירתי הוא, בשלב ראשון, פירור הדימויים הצורניים הקיימים

כך נמצא ההקשר המתאים בין כל חבל ארץ לאיבר הגוף המתאים. השלב הבא היה איור ראשוני, בו שורטטו פני הנוף תוך זיקה ישירה לאברי הגוף. התמונה שנוצרה הראתה דמות אנושית ברורה, אך ההקשר לפני הנוף התעמעם מעט. בנוסף, הדמות שצוירה הייתה ללא כל מרקם צורות וצבעים. להלן תמונה מוקדמת להמחשה.

מפת ארץ הקודש כאיור גראפי בלבד של דמות אנוש ברורה, ללא צבעים ומרקמים

לאחר מכן נעשתה התאמה חוזרת של השרטוט הדמות אל פני הנוף ונוספו קווי מתאר חדשים. כתוצאה מכך חלק מתוויי הפנים והגוף הפכו לפחות דומים לדמות האדם.

על שרטוט קווי הדמות היה צורך להוסיף צבעים ומרקמים. העשרת הדמות בפרטים חייבה שוב הישענות על פני הנוף כמקור צבע ומרקם. כך נוספו צבעים ומרקמים האופייניים לחבלי הארץ השונים. הגישה שהתפתחה הייתה של התייחסות לפני הנוף כאל העור והבשר האנושיים. קווי הדמות הראשוניים הם כשלד, שעטה מרקם בשר ועור בהשראת אדמת חבלי הארץ המקבילים.

לא כאן המקום לדיון על הקשר האבולוציוני בין התפתחות האדם לפני הנוף של ארץ הקודש, אשר יתכן כי קיים בהשראת נדידת הציפורים. אך השימוש בפני הנוף למרקמי עור ובשר על גבי קווי הדמות האנושית היה טבעי ושופע, כאחת ממהויות החיים הבסיסיות. מעבר לשלב מסוים בו נראה היה כי הפרטים מתרבים יתר על המידה, נבלם השימוש במרקם זה על ידי יוצר המפה. היה זה לטובת שמירת המסר הכללי. יתכן ואפשר יהיה להגיע לרמות פירוט הרבה יותר גבוהות באמצעות שימוש בסימולאטורים גיאוגרפיים ומודלים אנטומיים מורכבים יותר. אולי אף לרמה בה, בהגדלה עצומה, כל אחד יוכל לזהות את עצמו באופן אישי על פני התמונה.

תחייה

להלן איור מאת גוסטב דורה משנת 1854,של ארץ רוסיה בדמות אישה זקנה, כדי להמחיש את השילוב בין המפות המואנשות לאשליה האופטית.

העיר סנט פטרבורג היא העין, הים הכספי הוא האוזן, הסנטר נמצא מעל הים השחור וכך הלאה

ציורי אמדיאו מודליאני מתאפיינים בדמויות בעלות צורה מוארכת. להלן ציור שלו בו הדמות מתאפיינת בקווים חיצוניים הדומים לאלה של ארץ ישראל.

אחד מציורי מודליאני המשתלבים היטב במפת ארץ ישראל

סוף

מפת ארץ הקודש בדמות האדם – עמוד ראשי