אינדקס

ארץ הקודש ויחס הזהב

פרק 4

מפת ארץ הקודש כדמות האדם

חבלי ארץ רבים בארץ ישראל ניתנים להקבלה עם אברי גוף האדם.

בתהליך מחקרי ממושך, המבוסס בעיקר על השוואות רבות בין תצלומי לווין למודלים אנטומיים, הפכו הגליל למצח, הר הנגב לצוואר, הכרמל לאף, ירושליים לחך, השומרון ללחי, וכך הלאה.

להלן ציור מוקדם של מפת ארץ הקודש בדמות האדם:

ציור מוקדם של מפת ארץ הקודש בדמות האדם

התוצאה הסופית היא מפה המאגדת את הדמיון בין האברים האנטומיים לחבלי הארץ:

מפת ארץ הקודש בדמות האדם

מפה גדולה עם פרוט מלא

פני הנוף אינם בדיוק כתווי דמות האדם. נדרש תהליך שינוי צורה מורכב לצורך הפיכת הגיאוגרפיה לדיוקן אנושי. הדבר אפשרי כיוון שקיים דיאלוג מתמיד בין האדם לנוף, כתהליך דינאמי מזכך וכדימוי בפעולה.

ככל שהפרטים מתרבים הופך מראה הדמות להיות קרוב יותר לפני הנוף, ולכן קשה לזיהוי.

המיתאם הוא כה ברור, עד שפני הנוף עשויים לשמש כמודל ללימודי אנטומיה.

איור המצביע באורח יסודי על ההקבלות בין הגוף למפה. ליד כל איבר גוף מופיע שם חבל הארץ אליו הוא מתקשר:

הקבלות בין גוף האדם לחבלי ארץ ישראל

תצלומי לוויינים של נאס''א

האטלס האנטומי של גריי

אבחנות אחדות לגבי מאפיינים בולטים במפת ארץ הקודש כדמות האדם:

v כאשר משרטטים את הדמות ישירות על פי קווי המתאר של תצלום הלוויין מתקבלת דמות 'עוברית'.

שרטוט ביד חופשית מראה דמות בעלת מאפיינים אנושיים בוגרים.

v הפנים במפה מופיעים על פי המראה החיצוני, ואילו הטורסו מופיע במראהו הפנימי.

הדבר מתאים למשמעות התנ"כית של המדבר כמקום השראה והתגלות, והארץ הפורייה כמקום בו חוקי המוסר באים תחת ההשראה הישירה.

v חלק הפנים במפה מופיע כארוך וצר יחסית, וחלק הטורסו מופיע כרחב יחסית.

לצורה המוארכת השפעה רבה על התפתחות החשיבה. הצורה המוארכת היא תעוזה צורנית. בתעוזה הצורנית, הדמיון הדינאמי זוכה מחדש בתפקידו כיוצר צורות.

הצורה המוארכת יוצרת את אשליית המעוף. היא מתפשטת מעלה לגבהים, לעבר האור. היא דימוי בו הדמיון הצורני והגשמי משתלבים, עד שהמילים הופכות שחוקות.

כינוי ארץ הקודש כ'ארץ מעבר' מקבל בזכות הצורה המוארכת משמעות עמוקה יותר: זאת ארץ שלא רק נוסעים ועוברים בה. אצל החיים בה מתחוללים מעברים פנימיים שבתוך הנפש.

הפרק הקודם אינדקס הפרק הבא