ארץ הקודש ויחס הזהב – חלק 4

 

 

התוצאה היא מפה המאגדת את הדמיון בין האברים האנטומיים לחבלי הארץ:

 

הציור נוצר בהשראת תצלומי לוויין ונוף, מודלים אנטומיים, פורטרטים אנושיים, וסיפורי ארץ ישראל.

 

למתקשים בזיהוי הדמות מומלץ להיעזר בציור המופיע בתחתית העמוד.

המתאם הוא כה ברור, עד שפני הנוף עשויים לשמש כמודל ללימודי אנטומיה. הפנים הם הארץ בין נהר הירדן לים התיכון. רמת הנגב היא הצוואר. חצי האי סיני הוא הטורסו. הרי אדום הם השיער, והרי הלבנון קרני מלאך.

 

כאשר משרטטים את הדמות ישירות על פי קווי המתאר של תצלום הלוויין, מתקבלת דמות ''עוברית'' יותר. שרטוט ביד חופשית יותר מראה דמות בעלת מאפיינים אנושיים ברורים.

 

הפנים במפה מופיעים על פי המראה החיצוני. הטורסו מופיע במראהו הפנימי. הדבר מתאים למשמעות התנ"כית של המדבר כמקום השראה והתגלות, והארץ הפורייה כמקום בו חוקי המוסר באים תחת ההשראה הישירה.

 

חלק הפנים במפה מופיע כארוך וצר יחסית, וחלק הגוף מופיע כרחב יחסית. לצורה המוארכת השפעה רבה על התפתחות החשיבה. היא יוצרת את אשליית המעוף. היא מתפשטת מעלה לגבהים, לעבר האור. היא דימוי בו הדמיון הצורני והגשמי משתלבים, עד שהמילים הופכות שחוקות. הצורה המוארכת היא תעוזה צורנית. בתעוזה הצורנית, הדמיון הדינאמי זוכה מחדש בתפקידו כיוצר צורות. כינוי ארץ הקודש כ''ארץ מעבר'' מקבל בזכות הצורה המוארכת משמעות עמוקה יותר: זאת ארץ שלא רק נוסעים ועוברים בה. אצל החיים בה מתחוללים  מעברים פנימיים, שבתוך הנפש.

להלן איור המצביע על ההקבלות בין הגוף למפה. ליד כל איבר גוף מופיע חבל הארץ אליו הוא מתקשר.

הקבלות בין גוף האדם לחבלי ארץ ישראל

קישורים לתצלומי לוויינים של נאס''א ולאטלס האנטומי של גריי

 

ציור מוקדם, בו הדמות האנושית ברורה יותר, ממחיש את ההתפתחות בעיצוב המפה. ככל שהפרטים מתרבים, הופך מראה הדמות להיות קרוב יותר לפני הנוף, ולכן קשה לזיהוי.

 

ציור מוקדם של מפת ארץ הקודש בדמות האדם

 

 

 

העמוד הבא      עמוד הפתיחה      העמוד הקודם