סיפורי גולדה

חלק III – חזקה

סעיף 2 – העפלה

פרק ג' – הקרב עם האנגלים בבת-גלים

רואים את הארץ, אך לא מגיעים אליה.

המשכנו להפליג הלאה והלאה, וכבר לא הבנתי היכן אנו נמצאים.

סוף סוף, בשעה שלא ציפינו לכך, הודיעו לנו לפתע שאנו מתקרבים. ארץ ישראל סמוכה ואנחנו לא רחוקים מחיפה.

התלהבנו מאוד, אך אסור היה לנו לעלות לסיפון ולחזות בכרמל במו עינינו. חיכינו בסבלנות לרגע שנגיע לחוף.

כל זמן ששהינו בנתיבי-הים הבין-לאומיים, הכול היה בסדר. אולם משעה שהתקרבנו לארץ החלה ההפלגה להשתבש.

מספר משחתות אנגליות, ארוכות ומפוארות, שהיו פרושות ברחבי-הים, הקיפו את האניה והתקרבו אליה.

האנגלים ידעו כל הזמן על "חיים ארלוזורוב". הם המתינו רק לכך שהיא תגיע לתחום מי החופין שבשליטתם החוקית, כדי שיוכלו לעצור את מהלכה.

כשראינו את האנגלים מתקרבים, גויסה מיד מקרב המעפילים קבוצה גדולה של בחורים, ומעט בחורות, ביניהן אני.

הוטל עלינו לנסות להתנגד להם, וקיווינו שנצליח להדוף אותם עד שנגיע לחוף.

הכנו במהירות שמונה עמודים ארוכים וחזקים. הוצאנו מכל צד של האוניה ארבעה עמודים. קשרנו אותם היטב בניצב לסיפון, לעבר הים. הם בלטו כמו משוטים ענקיים.

האוניה המשיכה בהפלגתה. אך הודות לעמודים, המשחתות, שהתקרבו מאוד, לא היו מסוגלות להיצמד אליה.

הפלגנו בצורה המוזרה הזאת עד שהגענו לקירבת בת-גלים. האנגלים ניסו מדי פעם להיצמד לאוניה, אך לא הצליחו.

התקדמנו במהירות רבה.

האנגלים ירו עלינו לפתע מטח של פצצות-גז מדמיע.

הגז, שלא התפזר בקלות, שרף את עינינו והחניק אותנו. התחלנו להשתעל ללא הרף.

הייתה לי מיימיה עם קפה על החגורה. ניקיתי מדי-פעם את פניי בקפה, ושתיתי מעט. הגז הפסיק לחנוק, הבעירה בעיניי שכחה מעט, והמשכתי להילחם.

הגענו עד סמוך מאד לחוף.

המשחתות לא הצליחו להרוס את העמודים.

לכן נורה עלינו מטח שני של פצצות-גז מדמיע, רבות וחזקות.

ידינו רפו, ונאלצנו להסתתר תחת הסיפון.

האוניה נעצרה סמוך לקו החוף, והמשחתות נצמדו לעמודים.

מספר חיילים אנגלים חובשי מסיכות-גז התחילו להגיע לסיפון בזחילה על העמודים.

כשראינו זאת, יצאו כל מי שיכלו אל הסיפון.

יצאתי גם אני, בחורה יחידה, מכוסה להגנתי בפח על החזה וסיר על הראש.

התחלנו לידות לעברם בקבוקים, אבנים, וחפצים שונים.

אלה היו כל אמצעי ההגנה שלנו.

זעקתי לעברם: "פשיסטים, פשיסטים בכפפות לבנות !"

הם ראו שאני בחורה, וקראו בזעף ברמקול: "שהבחורה תרד. שהיא לא תהיה על הסיפון. מה שקורה כאן אינו בשבילה".

ראיתי לפתע את אחד מהאנגלים מתקדם במהירות אל הסיפון.

הייתי קרובה אליו, והשלכתי אותו בדחיפה לים.

האנגלים איימו בזעם שהם יהרגו אותי.

מכל הלוחמים הרבים שמנינו בתחילה על הסיפון, נותרנו בשלב זה מעטים בלבד.

לאחר המטח השני של פצצות-גז, השהיה עליו הפכה לבלתי נסבלת.

בין הבודדים שלא ויתרו, נותרתי גם אני.

יותר ויותר אנגלים זחלו כעת יחדיו על העמודים. כעשרים מהם הצליחו לפרוץ בבת אחת לסיפון, והשתלטו עליו.

שניים מהם תפסו אותי ראשונה.

הם הפילו והיכו אותי. מכות רבות, אך לא חזקות.

תוך כדי כך אמרו זועמים: "מגיע לך הכי הרבה, כי היית רעה מאוד, וביזית אותנו כשזרקת חבר שלנו לים".

לאחר מכן הם שמו משהו בפי. ראשי הפך סחרחר, ולא הבנתי מדוע. התחלתי להשתעל, והצטרדתי למשך שעות ארוכות.

אחר-כך הסבירו חבריי, שזאת הייתה אבקה שנועדה לגרום לי אובדן חושים זמני.

כשהאנגלים השתלטו על האניה היינו במרחק שחייה קצר מהחוף.

כה קרובים היינו, סמוך לראש הכרמל, עד שהרגשנו כמעט כמו מתרחצים שבאו לטבול בים.

הרב-חובל נתן עצה חפוזה: "מי שיכול, שיקפוץ ויברח".

מי שיכלו, קפצו ושחו.

מעטים הצליחו לעלות לחוף.

השליחים מהארץ חיכו להם.

הם אספו אותם, ונתנו להם בגדים ומסמכים מקומיים, להוכחה שהם לא מעפילים.

כך זכו מתי מעט להישאר בארץ.

האנגלים הביאו אניית-כלא מיוחדת, שסיפונה גודר ברשתות גבוהות.

הם פקדו: "כולכם עוברים לאניה הזאת".

מפקדנו לובה אליאב הסביר שנכשלנו ואין לנו בררה. אנחנו נשלחים לקפריסין.

בכינו, צעקנו, אך הכול היה ללא תועלת.

עלינו על האניה הזאת.

הוגלינו לקפריסין, מרחק הפלגה של שעות אחדות בלבד.

אחד המפקדים ב''חיים ארלוזורוב'' היה גבר צעיר מאמריקה בשם בנימין. לפני הירידה מהאוניה, המפקד שלי היפנה אותי אליו, וביקש שאעזור לו.

האנגלים היו עלולים לזהות את המפקדים בעת הירידה, ולשים אותם בבית-סוהר.

בנימין ביקש שאעשה מאמץ לחפות עליו כאשר נרד, כדי שלא יגלו אותו.

הוא מסר לי חבילה קטנה, שאחר-כך התברר לי שהיה בה נשק.

הוא ביקש גם, שכאשר נרד, הוא יצמד אליי ואחזיק בזרועו כאילו הוא בעלי או חברי.

הרעיון הצליח, ועברנו בשלום את הביקורת.

האניה ''חיים ארלזורוב'' נשארה מוטלת על צידה סמוך לחוף במשך ימים רבים אחרי הקרב.

תושבים מקומיים שטו אליה בסירות, ובזזו את כל הרכוש שהיה בה.

כיום ידוע שראשי-הישוב, אשר תכננו את ההעפלה באוניות, ידעו מראש כי הסיכויים שהאוניות יגיעו ליעדן הם אפסיים.

העפלת פליטי-מחנות-הריכוז תוכננה כדי ליצור לחץ על דעת-הקהל העולמית, ולהביא בכך את האנגלים לשפר את היחס לישוב היהודי בארץ ישראל

הפרק הקודם אינדקס הפרק הבא