|
סיפורי גולדה חלק II – תיקון סעיף 1 – אושוויץ פרק י' – על שולחן הניסויים מנגלה רוצה לשאוב את דמי. יום אחד בא מנגלה בכבודו ובעצמו לביקור אצלנו באולם. אנו, הוותיקות, היכרנו אותו היטב. כולן כבר צעקו:
"מנגלה, מנגלה", כשראו אותו מתקרב. הוא היה חתיך גבוה מאוד ויפה. רזה, לבוש במדים שחורים, ובעל
צורה כה אלגנטית ומסודרת, שאין מלים לתארה. ממש נסיך האופל. הוא היה הכול באושוויץ. ראשית, הוא היה מקבל את האנשים. פוקד: "ימין, שמאל,
ימין, שמאל", וקובע מי הולך לשרפות ומי לעבודה. שנית, הוא היה מנהל בתי-החולים. עומד בפתח האולם, הוא אמר לנו בשקט, בטון מלומד, שהוא רוצה
לבחור מאיתנו עשר בחורות לעבודה מיוחדת. הוא פקד: "כל הבחורות להתפשט". זאת לא הייתה בושה שם. מדי חודש היינו רצות בכביש לסאונה
עירומות, לעשות אמבטיות ולחטא את בגדינו. כולנו נעמדנו לפניו עירומות וזקופות בשורות לפני הדרגשים. מנגלה אמר שלוקחים אותנו לעבודה מיוחדת, יפה, ולא פירש. לא יכולתי לסרב. לא יכולתי לומר שיש לי אמא ואחות פה. זה לא
היה כמו בסטרכוביצה, בה יכולת לשלם משהו ולהינצל. פה לא היה כסף, לא היה שום דבר.
הייתי חייבת לציית. יצא המזל, והוא בחר גם אותי. זאת כי הייתי צעירה, נקייה, בלי פצעים. ראי לא היה באושוויץ, ולא יכולת לראות את עצמך, אבל ראיתי את
הבחורות האחרות שנבחרו עמי. כולן היו צעירות ויפהפיות, עם סומק בלחיים. שמונה היו יהודיות ואחת נוצרייה. צעדנו בדממה למכון שלו. במכון, בחדר שדמה למרפאה, שוב נפל הגורל, ודווקא אותי השכיבו
ראשונה, עירומה, על שולחן-ניתוחים גבוה, גדול, לבן, חסר ריפוד. כבלו את ידיי, רגליי וראשי, שהוטה לאחור באופן שלא ראיתי מה
קורה. ראיתי במצודד, בזמן ששכבתי כך, עובד-מכון שאוחז צנצנת-זכוכית
גדולה, ועובד נוסףעם סכין-מנתחים גדולה בידו, באים ונעמדים לידי. מנגלה דיבר על עבודה, ולא תפסתי מה קורה. לפתע התייצב מנגלה ליד ראשי. באותה שנייה הבנתי שהוא עומד לבצע בי ניתוח לצורך אחד
מניסוייו. ידענו עליהם. בלי לחשוב הרבה, פניתי אליו ברצינות, בטון משכנע: "תסלח
לי אדוני הרופא. הייתי עובדת שנתיים בנפט, ואני חושבת שאני לא מתאימה". מופתע מאד, הוא שאל בהשתוממות מקצועית: "כן? היית עובדת
בנפט?" עניתי בקור רוח: "כן, אדוני הרופא". הוא הורה מאוכזב לכל עוזריו: "תסלקו אותה מכאן תיכף
ומיד". לא עבדתי בנפט, אלא באצטון במחנה-העבודה. אלוהים נתן לי את
ההשראה להחליף את המלה. מיד לאחר שהם שחררו אותי, נימלטתי במהירות חזרה למחנה. לא עשו לי שם אחר כך שום דבר. לתשע הבנות הוא הוציא את כל הדם מהגוף, וכמעט ולא הותיר בהן
טיפה. כולן אחר כך היו רועדות ללא הפסק. לנוצריה נתנו כל יום מעט לחם ונקניק, והיא החזיקה מעמד. ליהודיות לא נתנו תוספת אוכל. הן נפטרו כולן. כל כך יפות הן היו, המסכנות. הנאצים המעוותים החזיקו ופיתחו בית-חולים באושוויץ עבור
ניסויים רבים מסוג זה, ולצורך עירויים והשתלת איברים לחיילים פצועים. הם היו מוציאים מהקרבנות את הלב, כל האיברים והעצמות. מנגלה ועוזריו הרבים, שרבים מהם היו רופאים יהודים, היו בין
היתר מסרסים את הבחורים, ולבחורות היו מוציאים את הרחם. יש הרבה אנשים שלא קיבלו ילדים בגלל הניסויים הללו. אני מכירה בחורה שעשו בה ניסוי ברחם כדי שתהפוך לעקרה. היא
קיבלה הרבה פיצויים, כי יש לה הוכחות שעשו לה זאת. באושוויץ היו שמים באוכל את החומר הכימי ברום, שנועד לדכא
אצל הבחורים והבחורות את החשק המיני. היו שמים באוכל גם אבקה שתעצור את המחזור החודשי. הבנות לא
קיבלו מחזור חודשי במשך שנים רבות אחרי המלחמה. עשר, חמש-עשרה שנים עברו, עד שהן
נרפאו. |