שואה ותעופה
חלק ב' – פרק 1
אוסוולד ספרנגלר
ו'שקיעת המערב'
ראשי פרקים
·
השפעתו
העמוקה של ניטשה על ספרנגלר
·
רפובליקת וויימאר והוגו יונקרס
·
קורות חייו ותמצית משנתו
אוסוולד ספרנגלר [1880-1936] היה פרופסור גרמני לשפות
קלאסיות, היסטוריה, ומדעי המדינה. ספרו רב ההיקף והמפורסם הוא 'שקיעת המערב',
שהתפרסם בשנים 1918-1921. הוא מפתח בספר את הרעיון כי כל תרבות עצמאית עוברת
מחזוריות של צמיחה ושקיעה, הדומים למחזור חיי האדם. זאת בניגוד לדעה הרווחת, על
פיה מתרחשת התפתחות חיובית מתמדת של הציביליזציות, על בסיס תפישת הנצח המוסרי.
נתוח החברה המערבית תופש מקום מרכזי בספר. זאת החברה בה חי
ספרנגלר וכל הספר ממוקד למעשה בה. החברה המערבית נולדה ביערות של מרכז אירופה לפני
כאלף שנה. היא הגיע לשיאה בין המאות ה-15 ל-18, בין עידן הרנסאנס לעידן ההשכלה.
כעת, בתחילת המאה העשרים, היא התנוונה ובשלבי דעיכה אחרונים, ממתינה ללידה מחדש.
הסממן המובהק ביותר של החברה המערבית הוא האנרגיות,
הדינאמיות והפעלתנות הרבה של האנשים, שהביאו לפריחתה הטכנולוגית והתרבותית יוצאי
הדופן. זאת תרבות החותרת מבחינה פיזית ורוחנית כאחת, בדבקות, החוצה ומעלה. סימן
פיזי ותרבותי מוקדם של שאיפה זאת זאת הוא הקתדרלות הרבות שהוקמו בראשית 'התקופה'.
האדם המערב אירופאי יצר דת חדשה, בה מריה אם ישו היא מלכת
השמיים, הנעלה יותר מאשר ישו בנה. האמונה במריה היא התפתחות משמעותית מאד, כיוון
שישו מייצג את הקשר למוסריות היהודית החמורה הקדומה, ואילו מריה סלחנית הרבה יותר.
במקביל, התפתחה כך אמונה חזקה בנוכחותו הסמוכה של השטן.
שני רעיונות אלה אומצו על ידי המאמינים הנוצרים ברצינות כה
רבה, עד שאין אפשרות להגזים בתאורה. כתוצאה מכך האדם נתפש כמתהלך באופן קבוע על פי
תהום. מריה השחורה, מריה של הנפילה משמיים, היא חלק בלתי נפרד מאמונה זאת.
בשל אמונה זאת הביע ספרנגלר את 'התקווה' כי 'התפישה הטראגית'
של החיים לא נעלמה עדיין.
'שקיעת המערב' נכתב בסגנון ספרותי יחודי. המוטיב המרכזי
שספרנגלר חוזר עליו, כמלחין של סימפוניה מוסיקלית, הוא מחזוריות החיים של כל תרבות
מוכרת: לידה, בגרות, שקיעה. הם מקבילים להמראה, מעוף, נחיתה. הוא מתאר את
הדיאלקטיקה בין המעמד העליון לתחתון,כפי שהתרחשה בהיסטוריה. כך יש לספר עוצמה אינטלקטואלית
היפנוטית, המעממת את הביקורת כלפיו.
הספר הפך לפופולארי ורב השפעה. זה היה רב המכר העיקרי בתקופה
שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בפרט בגרמניה. כיום הוא עדיין נחשב למחקר חשוב, ותרומה
משמעותית לחקר התאוריות החברתיות בימינו.
ספרנגלר הושפע עמוקות מניטשה. יצירתו נועדה לשמש ככלי להתאמת
רעיונותיו האוויריים האידיאליים של ניטשה לשימוש החברה המודרנית, הטכנולוגית
והצינית. הוא הקצין את רעיונות ניטשה אודות 'הרצון לעוצמה' עד לשיא: הוא חשב כי
בהיסטוריה הכוח הוא אשר מנצח, ולא המוסר והאמת. האדם הוא חית טרף, והדיקטטורה היא
צורת השלטון הטובה ביותר. הדמוקרטיה אינה אלא תחנה בדרך.
ספרנגלר כתב: 'הכוחות שישפיעו על העתיד לא יהיו שונים
מהכוחות בעבר. אלה הם: רצון החזקים, האינסטינקטים הבריאים, הגזע, הרצון ברכוש
ועוצמה. לעומתם, הצדק, האושר והשלום אינם אלא חלומות, ויוותרו כאלה, מרחפים בחוסר
אפקטיביות.
ספרנגלר היה המתנגד האינטלקטואלי המרכזי לרפובליקת וויימאר.
הוא היה מעורב באינטנסיביות בפוליטיקה, במטרה להחליף את הדמוקטיה בגרמניה
בדיקטטורה של גנרלים ותעשיינים.
הוא השפיע ישירות על הנאצים. גבלס העתיק את רעיונותיו האנטי
יהודיים הקיצוניים מהאפילוג של 'שקיעת המערב', בן תואר המאבק המכריע בין עוצמת
הממון לעוצמת הדם.
אזרחי גרמניה תמכו בעקביות בהיטלר והמפלגה הנאצית, כיוון שהם
יצגו רעיונות שהיו קרובים לאלה של ספרנגלר, שנחשב נביא העידן המודרני, שהילל את
יופין של ארובות המפעלים 'המזדקרות לשמיים'.
ספרנגלר חתר בהתמדה לעבר מלחמת העולם השניה. הוא כתב בשנות
השלושים של המאה העשרים: ''עידן זה הוא אדיר, אך האנשים בו הם חלשים מאד. הם אינם
יכולים יותר לשאת בטרגדיות, על הבמה או בחיים עצמם. אך הגורל שהביא אותם לתקופה
זאת יאחז בהם כעת בצווארוניהם, ויעשה בהם את שראוי להיעשות, אם ירצו בכך או
לא...תפישת העולם הטראגית לא מתה עדיין. היא תפרח מחדש בעתיד כמו שהיא פרחה במלחמת
העולם הראשונה.''
·
השפעתו העמוקה של ניטשה
ניטשה היה הכוח האינטלקטואלי הדומיננטי בחיי ספרנגלר, אשר
בהזדמנויות רבות הכיר לו תודה בפומבי. הוכחה לידיעתו העמוקה של ספרנגלר את כתבי
ניטשה היא 46 התייחסויות נפרדות אליו ב'שקיעת המערב' חלק א'. ספרנגלר שאב אף את
השראתו לסגנונו הספרותי מניטשה. למרות הביקורת על ניטשה כרומנטיקאי, חש ספרנגלר
אליו כבוד רב, וראה בו בפירוש את מי שסלל עבורו את הדרך. משפחתו של ספרנגלר, במותו
ב-1936, הטמינה על בקשתו את הספר 'כה אמר זרתוסתרא' בארון המתים.
יש מקבילות רבות בביוגרפיה של שניהם: הם היו אנשים בודדים
ומתבודדים, שחיו חיי רווקים עריריים, ומתו שניהם בגיל 56.
מורהו השני של ספרנגלר היה גתה. ממנו הוא למד את הגישה
הפוליטית הצינית, ואת השם המוזר 'פאוסטינית', עבור הציביליזציה המערבית, אשר היא
לדבריו דינאמית ושואפת מעלה, כגיבורו של גתה.
·
ציטוטים
ציטוטים מתוך 'המכונה' – פרק האפילוג בספר 'שקיעת המערב'
[עמודים 499-507]:
''מאמצי החיים כלפי חוץ ומעלה, המאפיינים את התרבות
הפאוסטינית, הם תולדה ישירה של התרבות הגותית. הנפש השיכורה תעוף מעל למרחב והזמן.
תשוקה עזה לאופקים בלתי מוגדרים אופפת אותה. האדם ישחרר עצמו מהאדמה, יעלה לעבר
האינסוף, ישתחרר מכבלי הגוף, ויקיף את היקום בינות לכוכבים.
הפנימיות הזוהרת והמרחפת חוזרת כיום כשיכרון האינטלקטואלי של
ההמצאות, הנערמות בהמוניהן זאת על זאת. אלה הם אמצעי התחבורה הפנטסטיים המאפשרים
לחצות יבשות בימים ספורים, הערים הצפות באוקיינוסים, המנהרות חוצות ההרים, התנועה
הנחפזת במבוכים העירוניים התת קרקעייים, הניצול המירבי של מנוע הקיטור עד לקצה
יכולתו, המעבר למנוע השריפה הפנימית, ולבסוף, ההתעלות מעל הדרכים ומסילות הברזל אל
עבר המעוף בשמיים.
זאת המילה המדוברת הנשלחת ברגע אחד מעבר לאוקינוס. זאת
השאפנות לשבור את כל השיאים ולהכריע את כל המימדים, לבנות היכלי ענק למכונות ענק,
ספינות וגשרים כבירים, בנינים שמגרדים באופן אי רציונלי את העננים, כוחות פלאים
המתכווצים יחד למוקד אחד כדי לציית למגע ידו של ילד, מבני פלדה וזכוכית הומים
ורועדים, בהם אדם זעיר נע כשליט בלתי מעורער, חש סוף סוף את הטבע נכבש תחתיו''.
במשפטים האחרונים בפרק 'המכונה' מסכם ספרנגלר את המאבק בין
כסף לדם בימיו, המקביל למאבק בין הכהונה לאצילים, בשלהי כל תרבות:
''שלטון הכסף יפול רק באמצעות דם. זה האלף בית של החיים.
בפני מחזוריות רצף הדורות שאין לעמוד בפניה, כל מה שנבנה על ידי התודעה
האינטלקטואלית באמצעות מילים, יעלם לבסוף. ההסטוריה היא לעולם החיים ורק החיים –
איכות הגזע, ניצחון הרצון לעוצמה. האמת, התגליות, והכסף אינם משמעותיים''.
·
הצורך בדיקטטור בגרמניה
יוהאן וולפגנג גתה [1749-1832] תואר כגאון האוניברסלי האחרון
בתרבות המערבית. הוא היה גם מורהו הרוחני השני של ספרנגלר.
גתה מפורסם בזכות היצירה 'פאוסט'. פואמה דרמתית בשני חלקים.
בחלק הראשון מתאר את הגיבור פאוסט ביאושו, הברית שכרת עם השטן, ואהבתו לגרטכן.
בחלק השני עורך פאוסט עם השטן מסע ליוון העתיקה, שם הוא זוכה באהבת הלנה מטרויה,
מיטהר ונגאל.
גתה היה ראש הממשלה הציני של דוכסות וויימאר.
כמו גתה, גם ספרנגלר הפך לפוליטיקאי. הוא היה מעורב בדיונים
עם קבוצת תעשיינים גרמנים. מטרתם היתה למצוא את המנהיג המתאים להפלת המשטר של
רפובליקת וויימאר, הדמוקרטיה שהוקמה ברגמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה, וסבלה מאד
מחולשה כלכלית וחברתית.
בחירתם נפלה לבסוף על גנרל וון סיקט, אשר באותה עת היה מפקד
הצבא הגרמני הקטן שאושר בחוזה ורסאיי. מאוחר יותר הפך סיקט לאדריכל בנייתו מחדש של
חיל האוויר והצבא הגרמני, במסגרת תפקידו כמפקד העליון של הצבא הגרמני, עד לימיו
הראשונים של המשטר הנאצי.
ספרנגלר היה משוכנע במרות אמצעי התקשורת בעולם המודרני,
ופעולתו במסגרת התנועה שיזם הוקדשה בעיקר למאמץ למצוא אמצעים לאיחוד העיתונות
הגרמנית לתמיכה במטרותיו.
למרות שהתוכנית נכשלה, הקואליציה בין הגנרלים, התעשיינים
והתיקשורת התפתחה, והנאצים השתלבו בה. הדמויות שקיבץ ספרנגלר תמכו בהם.
·
רפובליקת וויימאר והוגו יונקרס
חוזה ורסאיי אסר על הגרמנים לבנות מטוסים,
והם חשו כי נשללת מהן האפשרות להגן על עצמם ולהתפתח. במסווה של מועדוני דאייה
אזרחים שהיו למעשה בתי ספר טיס צבאיים, המשיכו הגרמנים בפיתוח העוצמה האווירית
לאחר מלחמת העולם הראשונה. היתה זאת תקופת רפובליקת וויימאר, שהתאפיינה
במאבק בין הימין לשמאל הפוליטי. ראשי הצבא פעלו באופן עצמאי כדי לפתח את עוצמתה
האווירית של גרמניה. זאת תוך עקיפת מגבלות חוזה ורסאיי באמצעות חוזי ייצור מטוסים
במדינות זרות, כמו ברית-המועצות, ובניית מטוסי נוסעים ותובלה שהתאימו לשימוש צבאי.
מלמטה, מתוך התבוסה, הבושה, המבוכה והתסבוכת בה נמצאה
גרמניה הגדולה לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה, בא הצורך לסדר פרגמאטי. סדר זה
היה בנוי בתחילה ממרכיבים שונים זה מזה, אך הם הלכו והתאחדו לנושא מרכזי: גרמניה, שבה
'סדר הוא סדר', התאחדה בסופו של דבר בדייקנות תחת דמות 'הסופרמן' הנאצי והתעופה
שהפכה מזוהה עימו. הביוגרפיה של הוגו יונקרס ממחישה היטב תהליך זה.
הוגו יונקרס [1859-1935], היה פרופסור להנדסה בעל פטנטים
רבים, אשר בגיל 50 פנה לתעשיית המטוסים. הוא היה חלוץ בבניית גופי מטוסים שעשויים
כולם ממתכת האלומיניום, וביניהם מטוס התקיפה הראשון מסוג זה, שהיה הטוב מסוגו
במלחמת העולם הראשונה.
יונקרס אגר לאחר המלחמה מספיק הון, כושר ייצור וניסיון, כדי
להתרכז בתעופה האזרחית. הוא פיתח את האף-13, מטוס קטן לארבעה נוסעים שהפך לנפוץ
ביותר בתחומו בעולם בשנות ה-1920.
המפעל שבנה בברית המועצות פשט את הרגל בשנת 1925. ממשלת
גרמניה, שהלוותה את הכספים להקמתו, תבעה ממנו פיצויים.
יונקרס שפע רעיונות חדשים וביניהם למטוס למאה נוסעים, אך
עלויות הפיתוח הגבוהות של המצאותיו גרמו לו לפשיטת רגל סופית.
הוגו יונקרס היה סוציאליסט ופציפיסט בדעותיו. לאור ריבוי
העמדות הפוליטיות של הגרמנים בתקופתו הוא ראה בתעופה את הגורם המאחד שיביא
להתחדשות לאומית. מסיבה זאת הזדהה עם הנאצים בראשית דרכם, עד שהבין כי היטלר חותר
למלחמה טוטאלית.
הממשלה הנאצית השתלטה מיד עם הקמתה על הפטנטים והחברות שלו.
יונקרס עצמו הואשם בבגידה והושם חסר כל במעצר בית עד מותו בשנת 1935.
מנהיגיה של התנועה הנאצית היו טייסים צעירים, שביקשו לישם שינוי
טכנולוגי וחברתי במהירות רבה מידי ובאמצעים פוליטיים תקיפים. הם גדלו על ברכי
הרומנטיקה הגרמנית ולא נתנו את הדעת די הצורך על הצורך בזהירות ובהתנסות איטית
ומבוקרת במדיום האוויר המסוכן. הם פתחו במסע צלב לעבר השמיים.
