שואה ותעופה
חלק א' - פרק 4
הלאומנות הגרמנית
והמיסטיקה הנאצית
ראשי פרקים
·
הרקע ההיסטורי
התפשטות רעיונות הרומנטיקה תרמה לראיית עולם פוליטית חדשה
בקרב הגרמנים, שחיו עד תחילת המאה ה-18 בנסיכויות קטנות שנשלטו על ידי טירות
נישאות בראש גבעות, ונלחמו זאת בזאת. הרצון הטיבעי היה להתאחד תחת קורת גג רחבה
יותר.
הרייך הגרמני השני, 1918-1871, נוצר על ידי אוטו פון
ביסמארק, קנצלר הברזל, שהתחיל לאחד את נסיכויות גרמניה בהדרגה תחת שליטת פרוסיה,
הנסיכות הגדולה והחזקה מכולן ממישורי הצפון, בתהליך שהגיע לסופו באמצעים
דיקטטוריים לאחר עלייתו של היטלר לשילטון.
במסגרת התהליך הפכה גרמניה למונרכיה קונסטיטוציונית. הקיסר
היה סמל רב השפעה, שאיחד את כל קצוות האומה.
השליטה בפועל הייתה בידי ביסמארק. אך לאחר ירידתו של
ביסמארק, לא נמצא מנהיג פוליטי בעל שיעור קומה שיהווה משקל נגד לקיסר. כתוצאה מכך
נשלטה גרמניה בראשית המאה העשרים על ידי קיסר קפריזי בעל עוצמה רבה אך כישורים מעטים
לניהול מדינת ענק מודרנית.
נפילת המונרכיות האירופאיות הגדולות באירופה לאחר מלחמת
העולם הראשונה, הקיסרות האוסטרית הונגרית, הקיסרות הרוסית והקיסרות הגרמנית, יצרו
חלל פוליטי ענק באירופה. היה זה המשכו של המשבר הפוליטי בעקבות המהפכה הצרפתית.
המונרכיה היא התגלמותו המעשית של חלום המעוף. היא ראש הציר
האנכי. משך דורות רבים נשאו בני העמים את עיניהם מעלה וראו שם את מלכיהם בתפארתם,
מסמלים את כל התכונות הנעלות, הדינמיות, כסמל של גבורה, המטריאליות, בעושר
והפורמליות, בהדר מראיהם. ההיררכיה הזאת היתה צורה של סדר חברתי ונפשי.
הכנסיה הנוצרית השלימה את המלאכה ביצירת סדר זה. התמוטטות
המונרכיות האיצה את התנתקותה של הדת מחיי היום יום, תהליך שחל עוד בתקופת ההשכלה.
כך החלל שנפער היה גדול עוד יותר.
זאת היתה התרבות שהיהודים מילאו בה תפקיד, לעיתים סמלי
ולעיתים מעשי, כמתווכים בין העם לקיסר, וכסמלים דתיים. בסדר החברתי החדש הם לא
מצאו את עצמם. הם היו לכאורה מיותרים. הם זוהו עם המשטר הישן, הריאקציה.
ממלאיו הטבעיים של החלל היו המדינות האירופאיות העצמאיות,
ששמו להן למטרה להחליף את שלטון היחיד בשלטון העם, כלומר בדמוקרטיה. אך הדמוקרטיה,
בה כולם שווים, מייצרת דיאלקטיה אופקית. המימד האנכי המוחשי נעלם בה.
לכן, במבוכה שהיתה גדולה בין כה וכה מעצם החלפת המשטרים,
נוצר צורך דחוף גם לתחליפים להיבט האנכי הצורני של החברה.
החברה הבורגנית, שהיתה הגורם המרכזי מאחורי חילופי המשטרים,
לא יכלה להסתפק בערכים ביתיים בשעה שהיה עליה לנהל מדינה מורכבת מאינטרסים שונים.
היה צורך בגורמים מאחדים, שיכלילו את חילוקי הדעות ויתעלו אותם לרמות גבוהות יותר.
בנוסף מצאו הדמוקרטיות החדשות את עצמן בעימות זאת מול זאת, והיה עליהן לאמן צבאות
חזקים. החברות הפכו למגויסות, ופיתוח הצבא הפך לערך מרכזי.
התעופה היתה הפתרון האולטימטיבי. הפתרון נוצר בדעת הקהל
ובאמצעי התקשורת. זה היה שילוב מהפנט של רצון והכרח. זאת היתה התגשמות חלום האדם.
אלא שהיה צורך להפוך את התעופה למערכת חברתית וצבאית מקיפה. העיסוק במיסטיקה,
וההתחברות ליסודות פגניים, עממיים ולאומיים מצד אחד, והלאומנות הקיצונית
והאנטישמיות מצד שני, העניקו את הבסיס לכוליות החיונית. הן סיפקו הגדרה חדשה,
קיצונית, של ה'אני', המתאימה יותר להישרדות בעידן החדש.
הרבגוניות וההיקף היחודי של מקורות האידיאולוגיה הנאצית הם
שמעידים יותר מכל על כך שהסיבות לפופולריות שלה הן יוצאות דופן. מבחינה פילוסופית
זאת המצאה מחדש של הגלגל. יצירת יש מאין. האידיאולוגיה השטנית הזאת נהגתה כדי
לענות בחופזה על צרכים שלא היו ידועים קודם למין האנושי. זאת כי למציאות החיים
נוסף מרכיב משמעותי חדש, אשר הצריך את ההתאמה האנושית אליו. את ההשראה הפוליטית
לנאצים סיפקה שורת הוגי דעות, שקישרו בין הצורך המטריאלי לצורך הרוחני. הם עיבדו את
התנועה כלפי השחקים לשיטת פעולה עבור גרמניה המודרנית. הם פיתחו את תאורית הסופרמן
הגרמני, השולט בעולם מהאוויר בכוח באמצעות המטוס, ומפתח את מרחב המחיה שלו. אך המעוף הרוחני, והתעופה המזוהה באופן אורגאני עימו, נמצאים
במרכז ההתענינות והעשייה האנושיים, כסמל מרכזי של חירות האדם באשר הוא. הניסיון
הנאצי להפקיעם לצורכי שליטה וכיבוש פעל כבומרנג.
·
התנועה העממית הגרמנית
במהלך הרייך השני התפתחה בגרמניה תנועה רומנטית-לאומית עממית
רחבה, התנועה הפאן-גרמנית, שהזדהתה עם האמונה הבלתי רציונאלית בכל דבר שהיה
'גרמני'. האירגונים הפאן-גרמניים היו קבוצת לחץ פוליטית קולנית ובעלת השפעה,
שהירבתה בהצהרות כוונות ובגיוס תמיכה ציבורית. הם דגלו בפאגאניזם מודרני, שהציע
אלטרנטיבה לדת הממוסדת באמצעות טכסים וטכסטים מתאימים.
התנועה העממית הגרמנית צמחה מהתנועה הרומנטית לאומית
הגרמנית. חברי התנועה הזדהו עם האמונה הולוהטת, הבלתי רציונלית, בכל דבר שהיה
'גרמני'. הם יצגו את הצורה הקיצונית השובניסטית ביותר של הלאומנות הגרמנית. הם
היוו קבוצת לחץ פוליטית קולנית ובעלת השפעה בתחילת המאה העשרים.
להלן אחדות מאגודות היותר ידועות שפעלו תחת קורת הגג הרחבה
של 'התנועה העממית הגרמנית':
ה'תיאוזואולוגיה' היתה דוקטרינה שפרסם לאנס פון לייבנפלס
ב-1905, לפיה הגזע הארי מקורו בישויות בין כוכביות אשר התרבו באמצעות חשמל,
ולעומתם הגזעים הנחותים יותר הם תוצאה של התרבות בין קופים לבני אדם. כמו התעמולה
הנאצית המאוחרת יותר, ספרו נשען על תיאורים סנסציוניים של ניצול מיני של נשים
בלונדיניות על ידי גברים מגזעים נחותים יותר. כך הטיף לייבנפלס לעיקור המוני של
הזכרים 'הנחותים'. הרעיון הוצא אל הפועל בתקופת השלטון הנאצי כחלק מתהליך
'ההיטהרות' החברתי.
לייבנפלס יסד את המגזין 'אוסטרה', שהיו לו לטענתו כמאה אלף
מנויים. בין קוראי המגזין היו אדולף היטלר ודייטריך אקרט. על פי עדותו של
לייבנפלס, היטלר הצעיר ביקר אותו פעם, וקיבל ממנו שני עותקים של המגזין שהיו חסרים
לו.
ב-1907 יסד לייבנפלס את 'מסדר הטמפלרים החדש' שהיה הראשון
להשתמש בצלב הקרס במשמעותו 'הארית', וכלל אותו בדיגלו.
גוידו וון ליסט [1848-1919], מחבר 'סודות הרונים', היה סופר
אוקולט והעממיות הגרמנית, שנחשב כאחת הדמויות החשובות במיסטיקה הגרמנית, ואחד
האחראים לתחייה הרונית, שהקדימה את הנאציזם. הוא הושפע מהתיאוסופיה של מאדאם
בלווטסקי, שאת דעותיה מיזג בפאגאניזם הגרמני סקנדנבי. על פי הדת הווטנית, הדת
הקדומה של שבטי גרמניה וסקנדנביה, המושג המרכזי בדת זאת היה של האלהת השמש, והכמרים
מלכים שלה היו שליטיה הקדמונים של גרמניה. התפישה קרובה מאד לרעיונות רומנטייים
רבים אחרים שהיו נפוצים באירופה במאה ה-19.
ליסט האמין גם בהשפעתם המאגית של הרונים, שבטי גרמניה
הקדומים. תפישתו השפיעה מאד על הימלר. הוא קרא לנטישת הנצרות, דת שמית שמעורבת
ביהדות, וחזרה לדתות הפגניות של האירופאים הקדמונים. עמדותיו השפיעו רבות על
הנאצים, והדתות הגרמניות הפגניות נקשרו, כתוצאה מכך לאידיאולוגיה הנאצית לשנים
שיבואו.
כמו היטלר אחריו, סבל ליסט מעיוורון זמני בן אחד עשר חודשים
לאחר ניתוחי קטרקט בשני העיניים בשנת 1902, שבמהלכו היה לו חיזיון בו נגלה לו 'סוד
האותיות הרוניות הקדומות'. את האות האחרונה באלפבית זה הוגים כמו את המילה העברית
'גיבור'.
בשיר שכתב מתאר היטלר כיצד מתגלה לו קסם האותיות הרוניות
העתיקות בליל עלטה, בקרחת יער שבמרכזה עץ אלון של אודין האל הראשי במיתולוגיה הגרמנית:
אני הולך לעיתים בלילות מרים,
לאלון של אודין בקרחת היער השקטה.
טווה איחוד בכוחות עלטה –
אור הירח מראה לי את הקסם הרוני.
ממבט על החתומים על העצומה התומכת באגודה של לייסט משנת 1905
רואים כי לליסט היו מעריצים רבים משכבות החברה הגבוהות, וכי לאידיאולוגיה שלו היתה
השפעה רבה. בן החותמים היה קרל לוגר, ראש עירית וינה, שהיה אחד המודלים לאנטישמיות
של היטלר.
עלית הלאומנות הגרמנית בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים,
שהגיעה לשיאה ברייך השלישי, סיפקה קהל אידאלי לליסט שלא אנשים שהיו כבר מוכנים
מראש לקבל את דעותיו ולאמץ את ההכרה המעורפלת של האמונה הרונית.
'המסדר הגרמני' היה עוד אחד מאגודות 'העממיות הגרמנית'
הסודיות שרחשו בגרמניה לפני מלחמת העולם הראשונה. הוא נוסד בברלין ב-1912. כדי
להתקבל לאגודה היו המועמדים חייבים להוכיח כי בעורקיהם לא זורם דם שאינו ארי. חברי
האגודה התכנסו מידי שנה לחגוג את היום הארוך ביותר בשנה, שהיה פסטיבל חשוב בגרמניה
הפאגנית, בקרב החוגים הגרמנים העממיים ואחר כך גם בגרמניה הנאצית. הם עודדו את
החברים ללמוד את כתבי המיתולוגיה והמיסטיקה הגרמנית.
תנועה זאת יצגה את הלאומנות והאנטישמיות בצורתם הקיצונית
ביותר, הפסיכופתית.
ה'גרמנים העממים' של אחרי מלחמת העולם הראשונה היו אנטישמיים
. האנטישמיות שלהם נבעה ישירות מהדור הקודם שלהם. הם האמינו שהיהודים מייצגים
תכונות אנושיות נחותות יותר. בניגוד לכך, הגזע הגרמני, הארים, הם בעלי תכונות
אצילות.
האנטישמיות והדחפים הלאומיים של 'הגרמנים העממים' היו
פסיביים בעיקרם. הן נעדרו את המיקוד והלהט. הם הסתפקו בהצהרות כוונות ובגיוס תמיכה
ציבורית. את האנרגיה שהפכה אותם לפעילים ותקיפים סיפקה התנועה הנאצית.
את הדחיפה העצומה להתפשטות הנאצים נתנה השתלבותם הטבעית
ב'תנועה העממית הגרמנית', שהיה לה בסיס חברתי רחב מאד.
·
אגודות הטולה והוריל
היטלר ויתר ראשי התנועה הנאצית התחילו את דרכם באגודות ה'טולה'
וה'וריל'. היו אלה כתות זעירות להתפתחות המודעות, שינקו את השראתן מדמויות
ספיריטואליסטיות מפורסמות במאה ה-19, וביניהם האנגלי בעל כושר הריחוף דאגלס יום, ותלמידתו
המיסטיקנית מאדאם בלווטסקי, מייסדת החברה התיאוסופית.
דניאל דוגלס יום היה הספיריטואליסט הגדול ביותר בכל הזמנים,
והמפורסם ביותר בתקופתו, אמצע המאה ה-19. מעבר להיותו מדיום, ויכולתו להזיז חפצים
בכח הרצון, הוא היה מסוגל באמצעות כוחו הרוחני, אותו תאר כ'מלאות חשמלית', להתרומם
באוויר, ואף לתמרן את עצמו. הוא חזר על הריחוף פעמים רבות במשך ארבעים שנות
קריירה. פעם אף יצא מרחף מחלון טירה בריטית בקומה השלישית, וחזר דרך חלון אחר,
במהלך שנמשך מספר דקות. טענת הסקפטים לרמאות לא הוכחה אף פעם לגביו, והסיבה הסבירה
לכוחו נותרה התאוריה על קיומו של כח אוניברסלי בלתי ידוע.
הלנה בלווטסקי [1831-1891] היתה מיסטיקנית רוסית, מייסדת
החברה התיאוסופית, ומחברת מספר ספרים בנושא תורת הנסתר. היא היתה ממשפחת אצולה
רוסית, קרובה לצאר. בגיל 17 ברחה מבעלה, והחלה בחיי הרפתקאות ונדודים ברחבי תבל.
בין היתר היתה העוזרת של דניאל דוגלס יום.
הלנה בלווטסקי כתבה ספר בשם 'הדוקטרינה הסודית – הסינתזה של
המדע, הדת והפילוסופיה'. הספר, שיצא לאור בשני כרכים ב-1888 היה דוגמא לתחיית
ההתעניינות באזוטרי באותה תקופה. בפרט בשל הרצון לפשר בין החוכמה המזרחית למדע
המודרני. בלווטסקי טענה שתוכן הספר התגלה לה על יד 'מהטמות', שרכשו ידע על
ההסטוריה הרוחנית של האדם. המסר העיקרי של הספר הוא קריאה ליצירת אחווה עולמית
אנושית ללא הבדל גזע או מוצא. היא טענה נגד סחר העבדים, והדגישה את חשיבות טוב
הלב, העדר הרגשות השליליים והאנוכיות, הצדקה, הרצון הטוב של כל בני האדם, והצדק
המושלם.
חלקו השני של הספר מתאר את מוצא האדם. על פי המחברת יש גזעים
ראשוניים שמקורם מלפני מיליוני שנים. הראשון בהם הוא אתרי, השני אחריו היפרבוריאני
- קוטבי, השלישי חי ביבשת הקדומה שבמקום בו נמצא היום האוקינוס ההודי, והרביעי
באטלנטיס. גזע המקור החמישי הוא האריים, והוא בן כמיליון שנה. כתוצאה מחפיפה
מסוימת בזמן בין הגזע הרביעי לחמישי, חלק מבני האדם הם פחות אנושיים מאשר האריים.
רודולף סבוטנדורף [1875-1945], גרמני שעסק בתורת הניסתר,
הושפע מאד מהמיסטיקה הסופית איסלמית, פילוסופיות מזרחיות אחרות, ובמיוחד כתביה של
מאדאם בלווטסקי. מהתאוריה של בלווטסקי הוא פיתח את רעיון תחיית המיתוס הגרמני,
מניח את בוא הרגע ההיסטורי שבו, על פי התאוריה שלו, הגזע הארי יחזור לתפארתו
הקדומה, באמצעות הופעת גזע האדם העליון.
סבוטנדורף היה למניע העיקרי מאחורי 'אגודת טולה', שיסד בשנת
1918, ושהיתה לאחד המבשרים העיקריים של המפלגה הנאצית.
קיים מידע רב על כך כי הוא התמחה גם במאגיה שחורה
ועבודת השטן. הדבר מתקשר להתענינותו הרבה של היינריך הימלר במכשפות הגרמניות
של ימי הביניים, ולעובדה שבסמל האס-אס מופיעה גולגולת.
ויליאם ברמליי בספרו, 'אלי גן העסן' מוסר כי לאגודה היה גם בית משפט פנימי
וחוליית רוצחים, אשר ביצעה את גיזרי דין המוות. מפקד משטרת מינכן, פראנץ
גורטנר היה חבר באגודה. לימים הפך שר המשפטים ברייך השלישי.
מריה אורסיק, המיסטיקנית הבכירה של 'אגודת טולה' ערכה
סיאנסים לחברי האגודה בברכטסגאדן, במקום בו בחר היטלר להתגורר ולהקים את מפקדתו
הראשית
בראשיתה היתה זאת תנועה אחת מיני רבות לפיתוח המודעות
וההתפתחות האישית, שהתמחתה בספיריטואליזם. 'טולה' היא הארץ הדמיונית הממוקמת על
ידי הגאוגרפים היוונים-רומים בקצה הצפון. היא מוזכרת על ידי המשורר וירגיליוס.
חברי האגודה האמינו בתאורית 'כדור הארץ החלול'.
שמה המקורי היה 'האגודה לחקר גרמניה הקדומה', ובין מטרותיה
היתה התשוקה להוכיח שמוצא הגזע הארי הוא מיבשת אבודה, אולי אטלנטיס. לאגודה היה
מבנה היררכי, שדמה לזה של הבונים החופשיים. היא לימדה את חניכיה את האידיאולוגיה
של עליונות הגזע הנורדי ואת האנטישמיות, יחד עם תורת הניסתר ופילוסופיות מאגיות.
במהרה היא התחילה להפיץ תעמולה אנטי-דמוקרטית ואנטישמית.
האגודה היתה חלק מ'התנועה העממית' של גרמניה בתחילת המאה
העשרים, אשר שאפה למצוא את הזהות האתנית וההיסטורית של גרמניה.
חברים בולטים ב'אגודת טולה' היו: דיטריך אקרט, הנס פרנק,
רודולף הס, אלפרד רוזנברג, יוליוס שטרייכר, ורבים אחרים מראשוני ובכירי הנאצים.
אדולף היטלר לא היה חבר. הוא היה 'מבקר קבוע'. למרות שהיטלר לא היה חבר, הוא קיבל
תמיכה מהתנועה. דיטריך אקרט היה זה שאימן אותו בכישורי תורת הנאום. היטלר הקדיש לו
את 'מיין קמפף'.
אמצעי התקשורת של התנועה היה העיתון 'מינכנר באובכטר', שהפך
מאוחר יותר ל'וולקישר באובכטר' [צופה העם], שופר התעמולה המרכזי של המפלגה הנאצית
בשנותיה הראשונות.
לאגודה היו קשרים עם 'המסדר הגרמני', אגודה סודית שהוקמה על
ידי אחדים מחשובי הגרמנים שעסקו בתורת הנסתר ב-1912, ואשר גם סמלה היה צלב הקרס.
פגישות האגודה התנהלו במלון המינכני המפואר: 'ארבע העונות'.
לאגודה היו כ-250 חברים במינכן וכ-1500 ברחבי בווריה. סוכני
האגודה הסתננו ליחידות המיליציה של המפלגה הקומוניסטית במינכן וזממו להרוס את
המפלגה. הם פתחו במתקפה נגד הממשלה הקומוניסטית של מינכן באפריל 1919. בסופו של
דבר היא יצרה קשרים עם ארגוני עובדים ימניים במינכן.
התהליך הביא למיזוג בין האגודה ל'מפלגת הפועלים הגרמנית'.
למפלגה זאת הגיע היטלר בשנת 1919, ובה החל את פעילותו הפוליטית. ב-1920 הפכה
המפלגה ל'מפלגה הנציונל סוציליסטית הגרמנית', שהיא המפלגה הנאצית.
יסודותיה של המפלגה הנאצית הונחו. היא עמדה להיות לא סתם
מפלגה פוליטית, אלא הראשונה שאיחדה פוליטיקה ותורת הניסתר למיקשה אחת. היא תוביל
להקמת מדינת תורת הניסתר הנאצית, בה תשולב גם הטכנולוגיה ברמה גבוהה.
במקביל ל'אגודת טולה' במינכן התפתחו אגודות דומות בערים
אחרות בגרמניה, ובפרט בברלין הבירה. בברלין פעלה 'אחוות הוירל', שהפכה לימים
לגרעין הסודי הקטן בליבה של 'אגודת טולה'. בעוד את 'הטולה' ענין יותר העיסוק בחברה
ובפוליטיקה, 'הוריל' התמקדו בעיסוק בהתפתחות האישית והמדעית.
ויליאם ליי, מדען הרקטות הגרמני שהגיע לארצות הברית בקבוצה
של פון בראון, תיאר את האגודה במאמר שכתב. מכל החומר שנאסף בנושא, מתברר כי האחווה
נוסדה ב-1921, עלידי נשים ספיריטואליסטיות שהיו חברות באגודת טולה, ועל ידי קרל
האושופר, שהיה גנרל בדימוס ממלחמת העולם הראשונה, ותלמידו של המיסטיקן הרוסי
המפורסם גורדייף.
לימים הפך האושופור לנדבך מרכזי בתנועה הנאצית: כפרופוסור
לגיאופוליטיקה הגה את מושג 'מרחב המחיה'. הוא היה יועץ מדעי ראשי ל'מיין קיימף',
מעצב האסטרטגיה הבינלאומית של הנאצים, ומיוזמי ברית גרמניה-יפן.
גורדייף והאושפופר טענו כי יש להם קשרים עם אחוות טיבטיות,
והאושפופר עבר טכסי חניכות אצל נזירים טיבטיים. הוא טען שהאחוות הטיבטיות הסודיות
שולטות בסוד ה'סופרמן', מושג שהפך מרכזי בהחלטת הנאצים לאמץ צורה קיצונית של השבחת
הגזע.
בין חברי 'אחוות הוריל' היו היטלר, אלפרד רוזנברג, הימלר,
גרינג, ורופאו האישי של היטלר לימים, דר' מורל.
המילה 'וריל' מוצאה מספר מדע בידיוני בשם: 'וריל: עוצמת הגזע
הבא' שיצא לאור ב-1870. בספר זה הוריל הוא צורת אנרגיה אשר שולט בה גזע תת קרקעי
רב עוצמה ביותר שחי בטולה הקדמונית. הספר היה פופולרי למדי בסוף המאה ה-19, ולזמן
מה המילה 'וריל' היתה מקושרת לפרסומות ל'שיקויי החיים' למיניהם, סוג משקה פופולרי
בעל סגולות רפואיות לכאורה.
ה.ג. וולס כתב ספר סטירי מעניין על נושא 'שיקויי הפלא' באותה
תקופה [TONO BUNGAI], המספר על נסיקתו הכלכלית המטאורית, ונפילתו המהירה, של ממציא
שיקוי כזה.
חברי האחווה ערכו תרגילי ריכוז, יוגה ומדיטציה. התרגילים היו
בהשראת טכניקות סופיות ולמודי הזן של האגודה היפנית ה'דרקון הירוק'. המטרה היתה
לעורר את כוחות ה'וריל', לגלות את מקורותיו הבין כוכביים של הגזע הארי, ולפתח
אמצעי תעופה לשם בעל מימד.
על פי 'אחוות הוריל', הוריל הוא אנרגיה סמויה באדם, אך הוא
מנצל רק חלק מועט ממנה. צורת האנרגיה היא של נוזל טעון חשמל, אשר ממנו מתפשטים
החיים. היא מקור האלוהי, מקור ה'סופרמן'. מי שמגלה אותה ושולט בה זוכה לעוצמה רבה.
הוא יכול להפוך לשליט בני האדם. מומחי אגודת הטולה והוריל היו בדעה שיש אפשרות
להתחבר לאנרגיה זאת, אמונה שהם נטעו באדולף היטלר הצעיר.
כוחותיו הסוגסטיביים הבלתי רגילים של היטלר מובנים יותר אם
יודעים שהיתה לו גישה לטכניקות הפסיכולוגיות ה'סודיות'. וון בילו, שלישו האווירי
הצמוד, כתב שהיטלר גילה חוש שישי מפותח לאירועים, אך הקשר שלו עם המציאות נשמט
בהדרגה.
במטרה ליצור קשר עם 'תחנת הכוח' של הוריל נוסד מאוחר יותר
ארגון ה'אננרבה' של הימלר, ששלח משלחות לחקור את מוצא הגזע הארי בטיבט.
'אחוות הוריל' היתה בקשר קרוב עם אחווה אנגלית בשם 'מסדר
השחר המוזהב'. לימים שימש קשר זה כבסיס הנחותיו של רודולף הס שיש מקום לטיסה שלו
לאנגליה.
על פי מקורות באינטרנט, האחווה פיתחה את הצלחת המעופפת
הגרמנית הראשונה ב-1922, שלאחר טיסות ניסוי במשך שנתיים נשלחה למפעלי מסרשמידט
באוגוסבורג להמשך פיתוח. שיטת ההרחפה של הצלחת פותחה ע''י פרופסור מהאוניברסיטה
הטכנית של ברלין.
הפיתוח נמשך החל מ-1937 תחת פיקוח 'אחוות הוריל' ובסיוע
'אגודת טולה', ונוצרו מספר דגמים נוספים, שהונעו באנרגיות אלטרנטיביות. ההרחפה של
צלחת הטולה בוצעה באמצעות מנוע שיצר שדה אלקטרומגנטי שביטל את כוח המשיכה.
לאחר עליתו לשלטון אסר היטלר על קיום אגודות סודיות, והטולה
והוריל הפכו ליחידות אס.אס. הוריל כונתה גם 'השרשרת', בגלל הקשר הרוחני בין חבריה.
לאחוות הוריל היה קשר הדוק גם עם המודיעין הנאצי.
על פי האזוטריזם הנאצי היה זה גם באמצעות 'עין הוריל הקסומה',
מתקן ריגול נאצי שפותח בשנת 1945 על ידי מדענים חברי האחווה. היה זה כדור טס בגודל
30 סנטימטר, ובתוכו מנוע אנטי גרביטציה מיניאטורי שחוברו אליו אמצעי חישה שונים,
ויכל להופיע או להיעלם בכוח הרצון ולטוס בעל-מימד, בזכות תכנונו והקשר שלו לוריל.
·
מיין קמפף
היטלר בודאי לא רכש את מיומנויות הכתיבה לפני המלחמה, ובודאי
לא בתקופתה. בכל אותה עת הוא פיתח את כישוריו הויזואליים הבולטים. את קפיצת המדרגה
הוא היה חיב לעשות בין השנים 1919-1924. בין השנים בהם הצטרף למפלגת הפועלים
הגרמנית מיסודה של אגודת טולה, ועד למאסרו בכלא לנדסברג, בו כתב את 'מיין קאמפף'.
היטלר זכה להשפעה עצומה ומרוכזת במשך אותן 5 שנים באמצעות
מוריו הרוחניים וחבריו מאגודות הטולה והוריל. ההשפעה לא התמקדה רק בתכנים, אלא גם
ואולי בעיקר בהקנית טכניקות ריכוז שונות, המבוססות על ידע מזרחי ואחר, וכמובן
טכניקות הבעה. חברים באגודות לפיתוח האישיות עם מורים רוחניים מאמינים כי מה
שלומדים בהן נועד לישום בכל תחומי החיים.
היטלר ישם את מה שלמד בכל תחום אפשרי, בחלל התרבותי העצום
שלאחר מלחמת העולם הראשונה. גורמיו הראשיים של חלל זה היו התמוטטות הסדר הפוליטי
הישן לאחר נפילת הקיסרויות האירופאיות, שהביא להקמת המדינות האזרחיות הטוטאליות,
וההתפתחות המהירה של טכנולוגיות התעופה, שהצריכה הערכות צבאית וחברתית
מחודשת.
היועצים הקרובים לכתיבת 'מיינקאמף' היו רודולף הס המיסטיקן,
שהיה מזכירו וסגנו של היטלר, ומורו של הס, פרופסור קרל האושופר, שהיה אחד המבקרים
הקבועים בכלא. האושפור גיבש את התשתית האקדמית והמדעית לספר, אך נטיתו שלו ושל הס
תלמידו למיסטיקה הפכה לבעלת המשקל המכריע בתוכן.
היטלר מציג עצמו בספר כ'אדם עליון', מושג שתורגם בשפה
הפופולרית ל'סופרמן'. מונח זה הטביע גם הפילוסוף ניטשה, שהיה א- פוליטי, בעיקר
בספרו 'כה אמר זרהטוסטרה'. הספר 'מיין קמפף' מבהיר את תפישת עולמו הגזענית של
היטלר, המפרידה בין בני אדם על פי מוצאם. היטלר טען שה'ארים' הגרמנים הם בראש
ההיררכייה, ובתחתית נמצאים היהודים והצוענים. הוא תיאר את המאבק לשליטה עולמית
כמאבק מתמשך גזעי, תרבותי ופוליטי בין היהודים לאריים.
יעודם של הנאצים היה לפעול להגשמתו של האתוס הארי היחודי.
הביטוי המעשי של הרוח הארית היה 'האזוטריזם ההיטלראי', שבשמה הנפוץ יות נקראה
הלאומנות הנציונל סוציליסטית. ביסודו, הנאציזם לא היה פוליטי, ולא עסק בפוליטיקה
הקטנונית, אלא היה מהפכני. פילוסופית החיים שלו עסקה ברווחתם הרוחנית והפיזית של
כל האריים.
במהותו, תפקיד הנאציזם היה ליצור סוג חדש של אינדיבידואל.
סוג חדש של בני אדם כדי להשיג זאת היה על היחיד להשיג איזון פנימי. היה על הבני
האדם להשיג טרנספורמציה פנימית. עליהם לפתח אידיאלים של עזרה לזולת והעדפתה על
האינטרס העצמי. שינוי פנימי זה מחייב את הבנתו וקבלתו של אגדולף היטלר ו'שליחותו
הסודית'. שליחותו היא להוביל את העם הארי לעבר החופש ולהראות לה את עידן הזהב. הוא
שליח וכלי של האמונה והגורל. נביא, שנשלח לגלות לאנשים הפשוטים את יעודם המיוחד
כאריים.
במונחים של תאוריה פוליטית, היטלר מכריז ב'מיין קמפף' על
שנאתו כלפי שני 'גורמי הרוע' של העולם, הקומוניזם והיהדות. הוא מצהיר שמטרתו היא
לחסל את שניהם מעל פני האדמה. הטריטוריה החדשה שגמניה זקוקה לה תטפח את 'היעוד
ההיסטורי' של העם הגרמני. היטלר שנא את המשטר הדמוקרטי ששלט בגרמניה, והכריז בספר
שהוא רוצה לבטל לחלוטין סוג זה של משטר.
·
היינריך
הימלר
כשעלו הנאצים לשלטון הם חתרו לשנות את הבסיס התרבותי והדתי
של גרמניה. היינריך הימלר היה זה שאימץ בהתלהבות את הכיוון החדש, היפרה וטיפח אותו
בשקדנות, עד שהוא למוביל באס-אס, במפלגה הנאצית, ובגרמניה כולה.
היינריך הימלר צמח במפלגה הנאצית מדמות חיוורת ומגוחכת לראש
האימפריה הענקית של האס-אס בזכות כושרו הארגוני. הייתה לו דיפלומה בחקלאות והוא
התעניין בהכלאת בעלי חיים ובדשנים, מה שקרב אותו לתורת הגזע. הוא נמשך לתיאוריה של
גידול גזע ארי של גבוהי קומה ובלונדינים, ובחר את המתגייסים לאס-אס על פי המראה
החיצוני הזה. בהמשך הוא גם חייב אותם להתחתן עם בנות בעלות אישורים אריים.
בעזרת כל הממסד המדעי הגרמני אסף הימלר מידע והתחיל לחקור את
התפתחות הכתות הטבטוניות, ותופעות פאגאניות גרמניות אחרות, כדי להתאים אותם
לרעיונות מודרניים יותר, כמו אלה של הפסיכולוג יונג על האינדיבידואציה, ושל המשורר
ייטס על הקשר בין ואידיאולוגיה, מיסטיקה, לאומנות, ואסתטיקה.
הוא שילב את תורת הגזע עם רעיונות על התחדשות 'רוח העם'
הגרמני, שהולדתה בתקופה הפאגאנית, אך נעלמה בתקופה המודרנית. הוא הקדיש משאבים
רבים להוכחת עליונות מוצאו של הגזע הארי במסגרת ארגון האננרבה, 'ארגון מורשת
האבות', שערך מחקרים מדעיים ופסיאודו מדעיים בנושא.
הפרויקט הגדול ביותר במסגרת הארגון הייתה משלחת לרמת טיבט
ב-1938. משלחת נוספת נשלחה להרי האנדים. המשלחות עסקו באיסוף חפצי אומנות, בחקר
הפולקלור, ובמדידות אנטומיות, כדי להוכיח כי מוצא הגרמנים הקדומים הוא בהרים
הגבוהים.
אמונה נוספת שלו הייתה כי מקורו הקדום מאד של הגזע הארי הוא
בחוצנים.
ימי הביניים, על הקתדראלות, הטירות והיערות, היו נדבך נוסף
בחיזוק 'רוח העם' הנאצית. הימלר הכריז על עצמו כגלגול נשמתו של היינריך 'צייד
העופות', הקיסר שאיחד את נסיכויות גרמניה באותה תקופה. המכשפות הגרמניות הרבות
שהועלו על המוקד באותה תקופה, נחשבו בעיניו מייצגות את הרוח הגרמנית המקורית.
את השילוב בין תורת הגזע ו'רוח העם' הטמיע בחיילי האס-אס
באמצעות טקסים שונים ומשונים, שנועדו לעורר בהם את התודעה הנאצית, שכללה ציות
עיוור להיטלר המנהיג, שהועלה בה כמעט לדרגת אל.
המוזרות של הימלר הייתה כמו לא מהעולם הזה. הוא הכריז כי הוא
אינו מעוניין בהיגיון והקדיש עצמו לפנטסיה הבלותית. הוא לא רצה כל קשר עם הנצרות
הגרמנית וטכסיה הישנים, שהוא גרס כמגוחכים. הוא חשב, וכמוהו גם היידריך, שתוך עשר
שנים יתפוש היטלר את מקומו של ישו הנוצרי בגרמניה. הוא הקים בטירת וולסבורג מקדש
לדת החדשה. הוא ערך במקדש זה טכסים שונים לנבחרי האס-אס.
קיים קשר עמוק בין התעופה לאמונה הפאגאנית. הקשר נוצר בתקופה
בה המעוף האנושי היה נחלת הדימיון ותואר בקטעים מיתולוגיים ודתיים נבחרים. המעוף
היה אחד התכונות הייחודיות לאלים בתרבויות העתיקות. הציפורים, בהקשר זה, היו
מזוהות עם היבטים שונים של החיים. לדוגמא, אצל הרומאים הם שמשו לחיזוי עתידות.
אלוהויות ציפורים היו חלק מליבת הפולקלור העממי והדתות העתיקות.
הקשר בין הציפור לנפש בפולקלור הגרמני נמצא למשל באמונה כי
שהילדים מגיעים לעולם דרך חסידות, והנפש עשויה לעזוב את הגוף בדמות ציפור, או.
שרידים לכך נמצאים עד היום באמונה הרווחת כי הנשמה עולה למרום לאחר המוות, לחיי
הנצח.
הציפורים העניקו מימד נוסף למחשבה האנושית. בסקנדינביה, השם
הכולל של האלים המיתולוגיים, ה'ואלקירי', נגזר מהמילה 'עורב'. באירלנד העתיקה אלת
המלחמה והמוות הופיעה תמיד בדמות עורב.
אלוהויות ציפורים יצגו בתרבויות העתיקות דחף בלתי נשלט של
השכל האנושי לעבר החילוניות. משוחררות לחלוטין מכבלי האדמה, פראיות, קלות, נועזות
ומשעשעות, הציפורים הן השראה במיטבה.
התכונות השליליות של אלוהויות הציפורים, החיפזון, קלות הדעת,
התרת הרסן ואובדן המוסר, השפיעו על הנאצים הרבה יותר מאשר הצד החיובי של ההשכלה
וההארה. הפאנאטיות הייתה סמלם המסחרי, מילת התואר הנפוצה ביותר במדיה הנאצית.
במקביל הם הימרו עד לאגורה האחרונה על התעופה כמקור לישועתם הלאומית.
·
הערצת היטלר כאל
המיסטיקה הנאצית שתוארה ב'מיין קאמפף' הפכה למעין דת עבור
העם הגרמני. היא כללה שילוב של הנאציזם עם תורת הנסתר ועיסוק בעל טבעי, רביזיה
בלתי לגיטימית של ההיסטוריה, כדי ליצור מניפולציה למטרות פוליטיות, ניאו פגניזם
וכמובן את תורת הגזע. היא יחסה משמעות דתית לדמותו של אדולף היטלר.
המייסד של האזוטריזם ההיטלראי הרישמי היה היינריך הימלר, אשר
יותר מכל פקיד נאצי גבוה אחר הוקסם על ידי תורת הגזע הארי, ותורת האל אודין. הימלר
טען שהוא ממשיכו הרוחני וגלגול נשמתו של היינריך 'צייד העופות', מאחד שבטי גרמניה
ומייסד האימפריה הגרמנית בימי הביניים. הינרייך כונה כך כיוון שעסק בתיקון רשתות
המשמשים לציד עופות בשעה שהתבשר על המלכתו.
היטלר נתפש בפנטזיה זאת כגילגולו של קרל הגדול, מיסד
האימפריה הרומית הקדושה. היטלר והימלר טיפחו את דמות מנהיג המדינה הטואליטארית
לשיאים שלא נודעו עד אז. היה זה שילוב של פולחן אישיות עם שלטון דיקטטורי נוקשה.
תפילה להיטלר, אשר הושווה בנאציזם לעיתים לישו הנוצרי, או
נערץ כמושיע שנשלח על ידי אלוהים:
מנהיגי, שניתן לי מידי האלוהים, הגן עלי ושמור על חיי לאורך
זמן.
הושעת את גרמניה משפל המדרגה, ולך אני חייב את פת לחמי.
מנהיג, הו מנהיגי, אמונתי, אורי,
מנהיגי, אל נא תזנח אותי!
היטלר ביסודו , לאחר הטרנספורמציה בה עוצב על ידי התעומלה
הנאצית, הצטייר לעם הגרמני כדמות הלוחם הארי, רועה צאן מרעיתו האלפיני, המשקיף על
הנוף מראש ההר. מלכתחילה זאת דמות מרוחקת ומנותקת, מתבשמת באוויר פסגות קר וצלול,
מלאה רעיונות נישאים.
אך יותר מכל היטלר הוא, בעיני עצמו ומעריציו, גם אם בלא
מודע, גלגול דמותו של יום, האיש שידע לעוף. זאת התגלמות שלילית, משא נפש, תקווה
נכזבת. אך היטלר ניסה להגשימה יתכן אף בפועל, בברגהוף, בשעה שצעד שוב ושוב מול
הנוף שנשקף מקיר הזכוכית הענק בחדר האורחים, מתכנן את מהלכי הרשע.
לאחר שהיטלר עלה לשלטון הוא אסר על קיום אגודות רבות,
מיסטיות ולאומניות. הוא עיצב את המפלגה הנאצית כ'מיסדר היררכי של כמורה חילונית'.
אך הרעיונות והחברים השתלבו ברייך השלישי. חלק מה'ידע' שולב בספרי אלפרד רוזנברג,
שהיה גדול האנטישמים. כמוכן, רבים מהרעיונות של תורת הניסתר מצאו דרכם להיינריך
הימלר, וממנו לאס.אס. הימלר התעניין מאד במיסטיציזם ובפאגאניזם הגרמני, והשקיע
משאבים כספיים רבים מאד בחקר הנושאים.
הפלגים הדתיים, הכתות המיסטיות, התנועות הלאומיות, המדע
והתרבות החילונית נבלעו כולן במערכת אחת חדשה, שניתן לדמות אותה לסופת הוריקאן.
הדינאמיקה שיצרה את המערבולת היתה האופק הטכנולוגי המבטיח מצד אחד, ומצד שני
ההישרדות הקשה יותר ויותר של היחיד.
כל הביקורת כלפי הנאציזם נשאבה פנימה, התערבלה ונפלטה החוצה
במתכונת חדשה, באנרגיה הרסנית.
נוצרה מערכת חוקים חדשה, נערכו טקסים, וללוח השנה נוספו ימי
חג, כדוגמת היום הארוך בשנה, ה-22 ליוני, שהפך בגרמניה הנאצית ליום חג מרכזי.
היטלר אינו גורם למבוכה למנהיגי הדתות בלבד. הוא מקור מבוכה
רב עוד יותר לראשי התרבות החילונית. בשם השאיפה לצדק חברתי הוא יצר שילוב בין
הנצרות, המיסטיקה, הלאומנות והמדע, ויצר הוויה חילונית חדשה.
היטלר הפך מזוהה עם מהות זאת, הפך אותה למונוליתית באמצעים
פוליטים. הוא יכל בהמשך לדרוש התמסרות, כניעה, פולחן.
תבוסת גרמניה והשפל הכלכלי הפכו על פניהם את הסדר החברתי
הקיים. הסתירות הקיומיות דרשו ראורגניזציה חברתית מקפת. הגרמנים שמרו על חיבתם
לאבסולוטיזם בעידן היחסיות. לאבסולטיזם זה נדרש חומר, שיוכל להוליך אותו. יש
יתרונות רבים לחיבור רעיונות לחומר, לעומת עזיבתם במתכונת מופשטת. במילים אחרות,
לאף רעיון אין הרבה ערך כל זמן שאין לו אפשרות להתממש מציאות כלשהיא, אשר באמצעותה
יוכל לקרום עור וגידים. החומר שנמצא לצורך התפתחות האידיאולוגיה הנאצית היה
התעופה. ככל שהתעופה התבררה כחשובה יותר להתפתחות גרמניה, הפך המתכון הרוחני
ההיטלראי לשופע יותר, בטוח יותר בעצמו.
הפאנאטיות, שהיתה אחד מסימני ההיכר המוקדמים של היטלר, הפכה
לסימן ההיכר המרכזי של אמצעי התיקשורת. היא היתה מצרך מבוקש בעידן של מבוכה
רעיונית. את כל רעיונותיו של היטלר ניתן היה למצוא אצל אנשים מתונים יותר. אך
לנוכח ההתרחשויות הסוערות שארעו אז בעולם, הפאנאטיות התבקשה כדי להפשיר את הקפאון.
היטלר הפך מהוזה למטיף ולמשיח.
האנטישמיות הקיצונית נתפשה בעיני הרוב הדומם כספיח ל'פאנטיות
חיובית'. אלא שהגולם קם על יוצריו. המהפכה הנאצית צברה תאוצה ומימדיםאדירים, וכל
תכניה הרוחניים התממשו במרחבים החדשים, כמעט מאליהם. ההוריקאן הנאצי פעל את
פעולתו, צלב קרס מסתחרר הקוצר בכל הסובב אותו.
האנטישמיות היתה הקוטב הנגדי של השאיפה לאידיאל המושלם,
הכוזב. פיצוי שיצרה הלאומנות על המבוכה שבה לנוכח ההשקעה במיקסם השווא של
האידיאליזם היומרני.
מקורה של האנטישמיות הנאצית בחוויות מיסטיות ו'נפש אווירית',
הוא הסיבה לכך 'הפתרון הסופי' שבקוטב הנגדי הוא מסודר, ללא התפרצויות אמוציונליות.
הוראות הביצוע קרות ומדויקות, אפילו לא ביורוקרטיות. הן מנוסחות בלשון קצרה יבשה,
שגם אינה מדעית, שכן אינה עמוסה במונחים מסובכים. היא פשוט חיקוי של דוחו''ת
צבאיים. הנאצים היו שקועים בהגשמה האידיאולוגית ולא היה להם זמן ומקום לכל קשת
הרגשות שבין שני הקטבים.
·
תת תרבות הסמים
בתחילת המאה העשרים היה השימוש בסמים משכרים רבים, האסורים
כיום על פי חוק, חוקי ונפוץ.
קיימת תאוריה המייחסת לפטרית ההזייה השפעה עצומה על התפתחות
הדתות הגדולות, היהדות והנצרות. פטרית ההזייה שימשה ע"י הארים, בטקסים דתיים
לפני מעל 4000 שנים, באסיה המרכזית. בטקסטים הקדומים הקדושים של האפגנים והאיראנים
הזורואסטריים, צאצאי הארים הקדומים, יש התיחסות לצמח הזייה ששימש בטקסים דתיים.
מזמורי הלל רבים מתארים ומשבחים אותו.
פטרית ההזיות נחשבת לכלי עבודה מרכזי בשמאניזם בשל יכולתה
לספק חווית מוות ולידה מחדש משובחת. מתפקידו של השמאן לתקשר למטרות שונות עם כוחות
על טבעיים. הכניסה לעולם העל טבעי נעשיית בד"כ באמצעות צמחים המכילים חומרים
פסיכואקטיביים. השאמניזם באופיו דוחה את הסמכות של הדת הממוסדת.
האם היטלר התנסה בסמי הזיה? האם סמים אלה שמשו כגורם מעצב של
השקפת עולמו? האם ההתנסות המשמעותית היתה במסגרת אגודות הטולה והוריל, שהטיפו
לשמוש בסמי הזיה כחלק מהפולחן הארי הפגאני? האם בהמשך פיתחו האגודות, בראשות קרל
האושופר, מערכת מקיפה של שליטה בתודעה?
על פי ויליאם ברמליי, מחבר הספר 'אלוהי גן העדן', התנסה
היטלר לראשונה בפטרית ההזיה פיאוטה עוד בוינה, דרך בעל חנות לספרי מיסטיקה בה היה
מבקר, ואשר החדיר לו גם רעיונות על המיסטיקה הגרמנית. היטלר קיווה כי התובנה
הפסיכדלית תקשר אותו לגלגוליו הקודמים.
ג'פרי סטיינברג, מחבר 'שורשי תורת הניסתר של הנאצים', כותב
כי דיטר אקהארט, מורהו הרוחני של היטלר מ'אגודת טולה' השתמש בפיוטה בטקסים
נאו-פגאניים בברלין. אקהארט הוא שלימד את היטלר טכניקות של שכנוע עצמי, נאום, שפת
גוף ויכולת התפלפלות.
כשפלוני לוקח כמויות ענק של סמי הזיה, ומבין פתאום משהו
שאנחנו עדין לא מבינים, ברור לנו שהוא יותר פסיכוטי ופחות משיח.אבל לא תמיד זה כך.
היטלר, בשלב מסוים בחייו יצא נגד החיברות שלו, נגד התיכנות שלו. אצל היטלר היו אלה
חוויות מתקופת הצבא שגרמו לו להרגיש שציית יותר מידי לצווים חיצוניים. לאחר שהבין
שהקוד שצרוב לו במוח אינו ראוי הוא ניסה לתקנו, בחן חלופות, ספרי פילוסופיה,
תרגולות שונות. אבל השחרור העיקרי מהתכנות נעשה בעזרת סמים. הוא רצה בסך הכל לשחרר
את עצמו מהאמת של הסמכות החברתית, אבל עף לקוטב השני: לא רק ששחרר את עצמו הוא הציע
את עצמו כסמכות לחברה הסובבת. כאן למרבה הצער לא מספיקה הארה דרושה גם מידה לא
מבוטלת של מיומנות חברתית.
היטלר זיהה את הפופולאריות העצומה של הסמים בתקופתו, בה
הסמים הרכים והקשים ניתנו למכירה בכל בית מרקחת. התנועה הנאצית שימשה כתחליף להתמכרות
לסמים. היא היתה התמכרות אחרת, תלות יתר בטוחה יותר למראית עין.
היטלר התמכר לסמים מרפאים, שכללו אמפטמינים, בהשפעת הרופא
האישי שלו. הם שימשו במקור להרגעת המתחים בקיבתו ולשיפור עירנותו, אך היתה להם
השפעה עצומה על ההחלטות הגורליות שלו. הוא פעל בהשפעתן מתוך תחושת אופוריה שלא
במקום.
הלהט המשיחי של היטלר ינק, ייתכן, את כוחו מהשילוב בין השראת
סמים, הנפש האווירית הניטשאית, והתעופה. יחד הם היוו תחליפים ארציים למעוף הרוחני
האולטימטיבי. הטיסה לחלל היא לא פחות מהמעטפה החיצונית למסע השאמאני.
ההונאה העצמית הפכה במהרה להונאת הזולת. הצורך המתמיד ב'קוקטייל'
לסיפוק חווית הריחוף, הפך את הנאצים לאופורטיוניסטים ויהירים. כמו נרקומנים, הם
עשו כל דבר על מנת לקבל את מנת ה'סם' היומית שגופם התרגל אליה. היוהרה הפכה
המאפיין העיקרי בנפשם. גופים נאציים התחרו ביניהם מתוך יוהרה על מידת השימוש בהונאה,
תוך לקיחת הדוגמא מהיטלר, אשר השתמש בשקר הפוליטי פעמים כה רבות עד שהמעצמות
הפסיקו לקבל את הבטחותיו ברצינות.
הגוף שיזם וביצע את מרבית ההונאות החשובות היה המשטרה
החשאית, עליה פיקד היידריך. השימוש שעשה באמצעי הטעיה למיניהם היה רב ביותר, בכל
הרמות: החל מהפצת שקרים על יריבים פוליטיים כמו ראשי הצבא, דרך חירחור המלחמה נגד
פולין, וכלה במתקני ההשמדה, בהם השתמשו בהונאה ישירה כדי להוביל את הקורבנות אל
מותם בלי שיבינו זאת.
·
האזוטריזם הנאצי
לאחר נפילת הרייך השלישי המשיך ה'אזוטריזם ההיטלראי' לפרוח.
אמונות שונות, הזויות האחת יותר מרעותה, צמחו. אם לסכמן ביד חופשית לסיפור אחד, הרי
שהיטלר נמלט בסוף המלחמה, באמצעות צלחת מעופפת שפעלה בכחו אנטי-גרביטציה, אל
המלכות המיסטית מתחת למרכז יבשת אנטרטיקה. שם שהה במחיצת אלי הקוטב, עימם קיים קשר
באמצעות אנרגיית ה'וריל'. מאנטרקטיקה המריא היטלר לבסיס החלל שלו על הירח, אל
מושבת המחקר התת-קרקעית הקטנה שהקימו שם הנאצים עוד בשנת 1942. מהירח טס אל מאדים,
וממנו אל הכוכב הרחוק אלדבאראן, כדי ליצור את הקשר עם אבותיהם הקוסמים של הארים, ולהקים
את הרייך הרביעי.