שואה ותעופה
חלק ב' – פרק 12
ריינהארד היידריך
והפיתרון הסופי
ראשי פרקים
·
ההתנקשות
ריינהארד היידריך היה טייס קרב, אשר שילב בין קריירת הטייס
להיותו תליינו המרושע ביותר של היטלר. שתי הקריירות השפיעו זאת על זאת. הוא נולד
ב-7 למרץ 1904, כארבעה חודשים לאחר המצאת המטוס, וחוסל ב-4 ליוני 1942, בדיוק
באותו יום בו התחילה המערכה האווירית על האי מידוויי, מהגדולות והחשובות
בהיסטוריה, שהיטתה את הכף לצד בעלות הברית באוקיינוס השקט.
הוא היה גנרל בכיר באס-אס, מישנה להימלר ושווה לו בדרגתו
הביצועית. תפקידו החשוב ביותר היה מפקד 'המשרד הראשי לביטחון הרייך', המשטרה
החשאית שהקבילה בתפקידיה לגופים כמו האף-בי-איי האמריקני. הוא שלט בכול גופי
המשטרה החשאית הגרמנית, ובראשם הגסטאפו, שאיתר ושלח את היהודים למחנות הריכוז.
במקביל הוא התמנה למושל האכזרי של בוהמיה ומורביה, חבלי
צ'כוסלובקיה שסופחו לרייך. מאחורי הקלעים הוא תכנן עם כנופיית האס-אס שלו את
חיסולם של הצ'כים, עם תוכניות מושלמות ומפורטות.
הוא היה רדוף הצטיינות עד כדי פרנויה. הוא היה אספן עיטורים רב
תחומי. היו לו העיטורים הנאציים הגבוהים ביותר, כנפי טייס של הלופטוואפה, עיטורי
גבורה בקרב, ומדליות על הישגים ספורטיביים. בנוסף, הוא היה מוזיקאי ואיש עט מוכשר.
היטלר ראה בו את יורשו האפשרי.
היידריך היה הארכיטקט הראשי של השואה, מפקדו הישיר של
אייכמן, וישב ראש בועידת ואנזה. הוא כונה 'הקצב מפראג', 'החיה הבלונדית',
ו'התליין'.
פרטיזנים צ'כוסלובקים התנקשו בחייו בפראג.
לאחר מותו הרכיז היטלר על שמו את 'מבצע ריינהארד' שבמהלכו
הושמדה מרבית יהדות פולין בתוך חודשים אחדים, בעיקר במתקן ההשמדה בטרבלינקה.
·
מפקד האס-אס וטייס קרב
היידריך נולד בעיר האלה, דרומית מזרחית לברלין, באמצע הדרך
בין ברלין לגבול צ'כוסלובקיה. אימו הייתה ממוצא יהודי. כילד, ילדי השכונה לעגו לו
בכינויים 'יהודיים'. הוריו האנטישמיים עד כדי אובססיביות עודדו אותו להגיב
להתגרויות אלה באלימות קיצונית. אין ספק שלהתנסויות ילדות אלה הייתה השפעה בהתאכזרות
האיומה של היידריך בבגרותו, כמו גם על הקצנת האנטישמיות שלו.
למרות שהיה ילד ביישני, הוא הצטיין בפעילות גופנית והפך
להיות עלם חסון ונמרץ, אתלט מרשים, שהצטיין בסיף ושחייה. הייתה לו חזות יהודית
מעט, בשל אפו הגדול. אך הוא היה בעל שיער בהיר, גבה קומה, אתלטי, ובסך הכול נתפש
בעיני רבים, כולל הימלר, כ'ארי האידיאלי'.
אביו היה מלחין, ומנהל קונסרבטוריון למוסיקה. היידריך אהב
לנגן בכינור כל חייו. הוא היה מבצע מוסיקלי מוכשר, שנהג לנגן בערבי מוסיקה קאמריים
בסלונים בברלין.
השימוש במוזיקה אצל פושעים פתולוגיים כמקור השראה אינו בלתי
אפשרי, כמו שהופגן לדוגמא בסרט 'התפוז המכאני' של סטנלי קובריק, בו מעשי אכזריות
קיצוניים נעשים בהשראת סימפוניות. חובב המוזיקה הנלהב מסוגל בזכותה לחיות במציאות
סהרורית מבלי לאבד את שיווי משקלו.
כנער, היידריך הצטרף לאחת המיליציות הרבות שפעלו בגרמניה
לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב-1922 התגייס לצי. בתחילת הקריירה הצבאית שלו היה קצין
איתות באוניות. הוא הודח בגלל פרשיית אהבים עם הבת של אישיות בכירה.
היידריך הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1931. הימלר ביקש ממנו
להיות ראש המשרד שלו לענייני מודיעין באס-אס. באותה תקופה היה זה מנגנון בלתי
משמעותי עדיין. היידריך וצוותו עסקו בתחילה בבנייה שיטתית של כרטיסיה של כל האנשים
שנחשדו כאיום למפלגה. הם עבדו במשרד זעיר ובמשכורת זעומה. הימלר מצא את היידריך,
למרות התנהגותו המחוספסת, הכרחי.
הימלר התכונן לבנות את האס-אס לארגון מרכזי, במקום 'החולצות
החומות'. היידריך הפך לשותפו הדומיננטי. הם הצליחו, וכאשר הנאצים עלו לשלטון
ב-1933, האס-אס השתלט בהדרגה על המשטרה הגרמנית, דרך המשטרה החשאית, הגסטאפו,
שגרינג יצר. ב-1935 גנרל היידריך הצעיר פיקד על כול השירות החשאי הענק של המשטרה
הנאצית.
ב-1935 הגיעה הקריירה המטאורית של היידריך באס-אס לשיאה. הוא
רצה להתפתח ולהתקדם בתחומים נוספים. כטייס, היה יכול להפוך לאחת מחמשת הדמויות
המובילות והבולטות ברייך, להיות ציר מרכזי בגרמניה הנאצית.
באותה שנה, באמצעות גרינג, הוא יצר קשר עם פקידים בכירים בלופטוואפה,
וביניהם מילך, עימו כיהודי למחצה יתכן והיו מכנים משותפים. באמצעות מניפולציה בין
משרדי צבא שונים, הוא הועבר לחיל המילואים ללופטוואפה, ובבוא הזמן קיבל דרגת רב
סרן. הוא סידר לעצמו הצבה בטייסת קרב מחוץ לברלין. עד תחילת מלחמת העולם השנייה
הוא נעשה, למרות גילו, אחד הטייסים המצוינים בחיל האוויר הגרמני.
את כישוריו כטייס רכש על ידי יציאה מביתו בקיץ בשעה ארבע
לפנות בוקר, נהיגה במהירות גבוהה במכוניתו הרשמית לטייסת הקרב שלו, ואימון של שעה
אחר שעה, בטרם התעוררו האחרים. לאחר מכן הוא סעד ארוחת בוקר בשדה התעופה, ונהג
היישר למשרד הביטחון המרכזי.
את חופשותיו עם משפחתו אהב לבלות באי קטן בים הבלטי. לחופשות
היה מגיע במטוס קל דו-מנועי בטיסה מברלין. יש סרט חובבים שצילמה אישתו, המראה אותו
נוחת במטוס בשדה ליד מעון הנופש. התיעוד, הנדיר לתקופתו, מצביע על אופיו ושאיפותיו
של האיש.
·
היידריך
וגרינג
גרינג והיידריך היו שניהם טייסי קרב, והילת התעופה התובענית הייתה
המפתח לחלומותיהם אודות יוקרה ועוצמה. כל חלק אחר בקריירה שלהם חייב להיבחן על פי
עובדה זאת, כולל חורבן העם היהודי שתכננו וביצעו.
הדגם הכללי של מערכת היחסים ביניהם היה של שילוב יחסים
מקצועיים, במתכונת ידידות מרוחקת והערכה הדדית בין בכיר וזוטר. האחווה הנאצית שמה
דגש על תחרות, והדבר הקנה להיידריך הצעיר יתרון לטווח ארוך. אך בשלב הראשון שררה
ביניהם 'כימיה', שהייתה בסיס חשוב להתעצמות המשטר הנאצי.
באישיותם של גרינג והיידריך היו קווים משותפים רבים: קור
מזג, רציונאליות, עצמאות, זעם פנימי רב, התנשאות, שאפתנות, הערצת הכוח, אהבת
העצמי, אהבת הפעולה, מהירות ההחלטה, נורמת הציות העיוור לפקודה, דבקות קנאית
באידיאולוגיה קיצונית, ועוד.
קווי האופי הדומים איפשרו שתוף פעולה ביניהם. שניהם היו
חייבים בריחוק זה מזה כדי לשמור על שליטה, ומרחב של אוויר חופשי סביבם. הדבר מסביר
כיצד יכול היה גרינג לנסח להיידריך פקודה בקווים כלליים לפיתרון הסופי, והיידריך
פירש אותה באופן קיצוני כתוצאה מהאמביציה שלו.
הם היו ראשי המנגנונים היוקרתיים ביותר, שיצרו את הנאציזם
הקיצוני, הלופטוואפה והאס-אס. שניהם היו רבי עוצמה והשפעה, אך חששו כל העת לאובדן
יוקרתם ומעמדם. על אף משרותיהם השונות, והאימפריה הביורוקראטית שכל אחד בנה בנפרד,
היו שניהם בקואליציה משותפת במפלגה הנאצית. הם חתרו להנהגה משותפת, והבינו שלצורך
כך עליהם להרחיב את בסיס התמיכה העממי שלהם במפלגה. הדרך לעשות זאת הייתה, להבנתם,
על ידי הקצנת עמדות וישור קו עם היטלר, בנושא מדיניות תורת הגזע והאנטישמיות.
הפעם הראשונה בה חש גרינג בקיום היידריך הייתה בזמן השתלטות
הנאצים על המשטרה הגרמנית, בשנים הראשונות של המשטר הנאצי. באותה תקופה היו
בגרמניה עדיין משטרות רבות של כל מדינות הבת שעבר זמנן. גרינג מונה אז לתפקיד שר
הפנים של פרוסיה, המדינה הגרמנית הגדולה ביותר שכללה את ברלין, והייתה בעלת כוח
המשטרה הגדול והיעיל ביותר. גרינג ניצל את הכוח שבידיו לפיתוח המשטרה החשאית,
הגסטאפו, שהתחילה אז בדיכוי היהודים.
היידריך והבוס שלו הימלר קיבלו בתחילה לשליטתם רק את משטרת
מינכן. אולם הם היו גם ראשי האס-אס, שהייתה יחידת השיטור של המפלגה הנאצית. הימלר
והיידריך התחילו באיחוד כול המשטרות במדינות גרמניה השונות למשטרה גרמנית אחת גדולה,
בפיקוח האס-אס ומשטרה חשאית חזקה שצמחה מהגסטאפו. היה זה תהליך ביורוקראטי מסובך,
שגרינג נתן לו את ברכתו רק בסופו, לאחר שאוחדו קודם כל המשטרות האחרות, והוכחו כך
כישוריהם של היידריך והימלר. תהליך ההתייעלות התקבל בגרמניה בברכה. בסופו של דבר
הפכו רבים מהשוטרים הותיקים לחברי האס-אס, ורבים מהם השתפו באופן פעיל ב'פיתרון
הסופי'.
שיתוף הפעולה השני ביניהם התרחש ב'ליל הסכינים הארוכות',
כאשר הימין הנאצי החליט להיפטר מותיקי השמאל הנאצי. גרינג והיידריך היו אלה שערכו
את רשימת החיסול, שכללה מאות בכירים. הם גם פיקחו מאותו החדר על המבצע, שהתנהל
בחשאיות ובמקביל בכל רחבי גרמניה.
לאחר מכן הייתה פרשיית ראשי המטכ''ל הגרמני, שהיו נאמנים
לסטנדרטים של גרמניה הישנה. גרינג והיידריך הצליחו להיפטר מהרמטכ''ל הוותיק
וחבורתו באמצעות גילוי וחשיפת פרשיות אישיות, מפוברקות בחלקן, שהכתימו את המוניטין
שלהם. לצורך קידום העניין גרינג ניצל את קשריו והמוניטין שלו, והיידריך את התיקים
החשאיים והשיטות של הגסטאפו.
'ליל הבדולח' היה עבור היידריך ההזדמנות הראשונה להפוך לדמות
הדומיננטית ביניהם. הוא וגרינג שוחחו, בבנין החדש והמפואר של מיניסטריון האוויריה,
על הנזק שנגרם כתוצאה מהפוגרומים. גרינג, כ'מפקח העליון מטעם הרייך על כל עניני
היהודים', ניסה למזער את תיאור הנזק. היידריך הצביע על ההצלחה שהייתה לאייכמן
בגרוש היהודים מאוסטריה, תוך מימון הגירוש בכספי היהודים. התוצאה הייתה שהיהודים
חויבו לפצות בעצמם על הנזק שנגרם ב'ליל הבדולח'.
לאחר 'ליל הבדולח' קיבל היידריך מגרינג שליטה חלקית על הנושא
היהודי, והתמנה כראש 'המשרד להגירת היהודים'. מעמדה זאת פעל היידריך בלא לאות לתאם
יוזמות שונות שהבטיחו שליטה של האס-אס על בנושא היהודי, וקידמו את רעיון 'הפיתרון
הסופי'.
היידריך זכה להערכה רבה לקראת המערכה בפולין, כאשר יחידה מהשירות
החשאי שלו התחפשה לשוטרים פולנים, וביימה התקפה על תחנת רדיו גרמנית, מה ששימש
כעילה הרשמית לפתיחה במלחמה. המבצע קבע
דפוס של שימוש רב בכוחות חשאיים רבים במהלכה, תוך שתוף פעולה עם חיל האוויר.
במהלך המלחמה קיבל היידריך מגרינג פקודות אסטרטגיות רבות.
אחת מהן למשל הייתה האחריות לשליטה באוכלוסיה האזרחית באנגליה לאחר הכיבוש. כל
הפקודות נכתבו בלשון כללית, והוצאו לפועל בשטח על פי הנחיות היידריך.
הדינאמיקה של היחסים ביניהם מלאה חלק חשוב ביצירת השואה. הקורא
בין שורותיה הקצרות של הפקודה הידועה לשמצה מ-31 ליולי 1941, מגרינג להיידריך,
לפתור את בעיית היהודים באופן סופי, חש כי היא התבססה על הבנות קודמות, בין שני
אנשים שחשבו ופעלו באופן דומה. אפשר ממש לחוש בה באינטימיות אבהית מצד גרינג.
·
היידריך
והימלר
כשעלו הנאצים לשלטון הם חתרו לשנות את הבסיס התרבותי והדתי
של גרמניה. היינריך הימלר היה זה שאימץ בהתלהבות את הכיוון החדש, היפרה וטיפח אותו
בשקדנות, עד שהוא למוביל באס-אס, במפלגה הנאצית, ובגרמניה כולה.
היינריך הימלר צמח במפלגה הנאצית מדמות חיוורת ומגוחכת לראש
האימפריה הענקית של האס-אס בזכות כושרו הארגוני. הייתה לו דיפלומה בחקלאות והוא
התעניין בהכלאת בעלי חיים ובדשנים, מה שקרב אותו לתורת הגזע. הוא נמשך לתיאוריה של
גידול גזע ארי של גבוהי קומה ובלונדינים, ובחר את המתגייסים לאס-אס על פי המראה
החיצוני הזה. בהמשך הוא גם חייב אותם להתחתן עם בנות בעלות אישורים אריים.
בעזרת כל הממסד המדעי הגרמני אסף הימלר מידע והתחיל לחקור את
התפתחות הכתות הטבטוניות, ותופעות פאגאניות גרמניות אחרות, כדי להתאים אותם
לרעיונות מודרניים יותר, כמו אלה של הפסיכולוג יונג על האינדיבידואציה, ושל המשורר
ייטס על הקשר בין ואידיאולוגיה, מיסטיקה, לאומנות, ואסתטיקה.
הוא שילב את תורת הגזע עם רעיונות על התחדשות 'רוח העם'
הגרמני, שהולדתה בתקופה הפאגאנית, אך נעלמה בתקופה המודרנית. הוא הקדיש משאבים
רבים להוכחת עליונות מוצאו של הגזע הארי במסגרת ארגון האננרבה, 'ארגון מורשת
האבות', שערך מחקרים מדעיים ופסיאודו מדעיים בנושא.
הפרויקט הגדול ביותר במסגרת הארגון הייתה משלחת לרמת טיבט
ב-1938. משלחת נוספת נשלחה להרי האנדים. המשלחות עסקו באיסוף חפצי אומנות, בחקר
הפולקלור, ובמדידות אנטומיות, כדי להוכיח כי מוצא הגרמנים הקדומים הוא בהרים
הגבוהים.
אמונה נוספת שלו הייתה כי מקורו הקדום מאד של הגזע הארי הוא
בחוצנים.
ימי הביניים, על הקתדראלות, הטירות והיערות, היו נדבך נוסף
בחיזוק 'רוח העם' הנאצית. הימלר הכריז על עצמו כגלגול נשמתו של היינריך 'צייד
העופות', הקיסר שאיחד את נסיכויות גרמניה באותה תקופה. המכשפות הגרמניות הרבות
שהועלו על המוקד באותה תקופה, נחשבו בעיניו מייצגות את הרוח הגרמנית המקורית.
את השילוב בין תורת הגזע ו'רוח העם' הטמיע בחיילי האס-אס
באמצעות טקסים שונים ומשונים, שנועדו לעורר בהם את התודעה הנאצית, שכללה ציות
עיוור להיטלר המנהיג, שהועלה בה כמעט לדרגת אל.
המוזרות של הימלר הייתה כמו לא מהעולם הזה. הוא הכריז כי הוא
אינו מעוניין בהיגיון והקדיש עצמו לפנטסיה הבלותית. הוא לא רצה כל קשר עם הנצרות
הגרמנית וטכסיה הישנים, שהוא גרס כמגוחכים. הוא חשב, וכמוהו גם היידריך, שתוך עשר
שנים יתפוש היטלר את מקומו של ישו הנוצרי בגרמניה. הוא הקים בטירת וולסבורג מקדש
לדת החדשה. הוא ערך במקדש זה טכסים שונים לנבחרי האס-אס.
היידריך הוטבל לנצרות כקתולי. הוא התחיל לבחון את השקפותיו
הדתיות בימי בית הספר התיכון, והפך ספקן כלפי המוסדות הדתיים. ספקנות זאת התפתחה
אצלו לכדי אתיאיזם פאנאטי. כמפקח משטרה, אחד מתפקידיו הראשונים היה לעקוב אחרי
הפעילות הפוליטית של כל מנהיגי הדת במדינה ולנטרל אותם.
ב-1935, באותה שנה בה התחיל בקורס הטיס הצבאי, החליט היידריך
להיות גם עיתונאי ועורך בפועל של השבועון האולטרא-נאצי של האס-אס. בזכות כישרון
כתיבה ניכר, שלא נעדר חוש הומור, הוא הפך עיתון זה למצפונה של המפלגה הנאצית.
היידריך ניצל את במת העיתון להתקפה מקפת על הכנסיות בכלל
והכנסייה הקתולית בפרט. מסעו האנטי כנסייתי התגבר בפרסומו חודש אחר חודש, עם
סיפורים על סקנדלים כספיים ומיניים של אנשי כנסיה.
הוא התחיל את קריירת הטייס שלו בגיל בו רוב הטייסים מסיימים
אותה. הוא בודאי לא הלך בתלם. היו לו השראות ותובנות למכביר. היידריך הטייס היה
שייך אל השירות הצבאי היוקרתי ביותר. היו דברים שיכול היה ללמוד וללמד כתוצאה מכך.
הוא התמקם בנישה מיוחדת, עם תצפית והשפעה לכל הכיוונים, וביניהם העיתון שלו, והדת
החדשה של הימלר. הטיסה עיצבה סופית את אישיותו.
היידריך היה באותה עת עדיין 'בלתי מוגמר' מבחינת אישיותו
החברתית. מחוץ לחיספוס והגסות, הוא היה נואם ואיש שיחה גרוע, מקוטע וקופצני כציפור.
כיוון שהיה מטבעו היה אדם פרנואיד, מהיר תגובה ועצבני, ואצה לו הדרך לפסגה, התחזקו
בו נטיות אלה.
האוויר הוא הורמון גדילה רוחני. בני האדם המכשירים עצמם
כטייסים נולדים מחדש לתוך העולם האווירי, ומוצאים בו תובנות חיים עמוקות. לימוד
הטיסה הוא חוויה מורכבת ומסוכנת, הנשלטת על ידי חרדה. חרדה זאת הולכת ומתעצמת ככל
שמבינים את הסכנות הגלומות בטיסה המקצועית. היא עשויה להאפיל על כושר השיפוט
המוסרי. מתא הטיס נשקף העולם למטה כזעיר בחשיבותו ובמימדיו. כטייס, היידריך עטה את
דמות הסופרמן הניטשאי ומצא לגיטימציה לרוע.
חדירתו של היידריך איש האס-אס לחיל האוויר לוותה בשנים לאחר
מכן בהשתלטות הדרגתית של אירגון זה על חלקים נכבדים של חיל האוויר הגרמני, ובפרט
אלה שעסקו בפתוח הנשק המתקדם לסוגיו. לדוגמא, יחידות אס-אס הן שפיקחו על יצור טילי
הוי-2, והפעילו את משגרי הטילים, עד ימי המלחמה האחרונים ממש. הם סיפקו בכל להיטלר
את תקוותו האחרונה לניצחון. במקביל, היה אותו גוף צבאי אחראי להמתתם של מיליוני
אזרחים רבים בתאי גזים במחנות ההשמדה שעליהם פיקח, והמתתם, עינויים ושעבודם של
מיליונים אחרים בכל הדרכים האפשריות, במסגרת מדיניות תורת הגזע.
·
הפרנויה
והאופוריה
היידריך היה, לדעות כל מכריו, רדוף פרנויה. פרנויה היא הפחד
המוגזם והבלתי רציונאלי לגבי המצב האישי. הפרנויה כוללת תסביכים לגבי איומים
ואויבים אפשריים.
המקורות לפרנויה שלו היו רבים ומגוונים:
- הוא פיתח מוח קרימינלי כתוצאה ממיקצועו כחוקר במשטרה
החשאית. בעיסוק זה מפתחים חשדות כלפי כל אדם. הוא מחייב חיטוט במוחם של החשודים,
וראיית
העולם מנקודת מבטם. בנוסף, מחייב המקצוע שלא להשאיר עקבות
לכל פעולה.
- חרדתו פן יתגלה מוצאו היהודי, שאותו שקד להסוות באלימות
עוד מילדותו. התיק הסודי על מוצאו היהודי של היידריך, נמצא בכספות של הימלר
והיטלר. הם ידעו כל פרט עליו, והוא ידע שלא יהססו להשתמש בכך באכזריות נגדו בכל
רגע שירצו בכך.
- האמונה בתיאורית הקונספירציה על פיה היהודים הם שליטי
העולם, הזוממים להשתלט על גרמניה.
- החרדה מאויבים פוליטיים במסגרת המפלגה הנאצית.
- השאיפה לעצמאות כלכלית, כתוצאה מקריירה כושלת בצי, והצורך
לפרנס משפחה בראשית המשטר הנאצי.
- חרדה מהחיים בבועה ומשליטה שכלית, האופיינית לבעלי משרות
ביורוקרטיות
- הצורך בביצוע מושלם של פקודות, שטופחו באמצעות שבועותיו
לאס-אס 'נאמנותי היא כבודי' ו'עיקרון הפיהרר'.
- הצורך בהקניית מרות לפיקודיו.
- חרדת הטיסה והנפילה הדימיונית, שהייתה חלק מהפרנויה
המתגברת של הממשלות והנוסעים בתחבורה האווירית, כתוצאה מחוסר בטיחותם היחסית של
כלי התעופה האוויריים.
היידריך ניסה במאמץ רב להדחיק את הפרנויה ולחגוג. הרצון
להשתייך והפחד להידחות היו מניע מרכזי אצלו. הוא שאף להצטיין, אך ניחן בנפש מסובכת
של משרת המחקה את אדוניו, מנסה להגשים את מטרותיהם בדבקות קיצונית, ובה בעת צובר
עוצמה רבה, ומנתב את דרכו אל הצמרת. את אופיו הסבוך והבלתי פתור תיאר הימלר בהספד
שנשא לו.
כל אלה הביאו לכך שהאופוריה, השאננות המופגנת, הפכה אצלו
להרגל. הדוגמאות לאופוריה בחייו הן רבות ובולטות:
- להיידריך היה בתקופת שירותו בצי מוניטין של דון ז'ואן. הוא
הודח מהצי בגלל פרשיית אהבים עם הבת של אישיות בכירה. הוא התרברב על כך פעמים
רבות.
- הוא הרבה לעסוק בצעירותו בפעילות ספורטיבית אתגרית כמו סיף
ורכיבה על סוסים.
- היידריך נטל סיכון יתר לאדם בתפקידו כאשר הלך ללמוד לטוס
בגיל 31, ויצא לגיחות קרב במהלך מלחמת העולם השנייה.
- כמושל צ'כוסלובקיה השתחרר משני עיסוקיו המרכזיים, חוקר
במשטרה החשאית וטייס קרב. הדבר הביא להרפיה רבה במתחים, ושינוי קיצוני בהתנהגותו
הרישמית. מאדם שחי בחשדות מתמידים כלפי הזולת, הפך בבת אחת לדמות אזרחית שמקובל
לראותה כנינוחה וססגונית.
- בהיכנסו לתפקיד מושל צ'כוסלובקיה, שם היידריך על ראשו את
כתר המלכים שהיה בטירת פראג, למרות האמונה הרווחת שהדבר מביא מזל רע.
- טיסות היוממות שלו כל 48 שעות בין ברלין לפראג במטוס קל,
כדי להתמיד בשני תפקידיו, היו מסוכנות מאד.
- במהלך הקריירה שלו הוא היה שותף להחלטות רבות שהיו על גבול
ההימור, וביניהן: ההוצאות להורג ב'ליל הסכינים הארוכות', הפרובוקציה שהביאה לפתיחת
המערכה בפולין, ועוד.
- כמושל צ'כוסלובקיה, היידריך נסע כל יום ממעונו הרשמי
בפרברי פראג לטירת פראג במכונית פתוחה, ללא שומרי ראש. הוא האמין שיצר הרתעה מספקת
נגד פעולת מרי, ולא חש צורך להגן על עצמו. ההתנקשות בחייו הצליחה מסיבה זאת. היטלר
עצמו היטיב לנסח את אשמתו החלקית של היידריך במותו כתוצאה מיהירות ואדישות:
'הנסיעה הקבועה במכונית הפתוחה ברחובות ללא שמירה הייתה טיפשות ארורה, שלא שירתה
את הרייך במאומה'.
·
המערכה
בפולין
היידריך מילא תפקיד רב תחומי במערכה הקצרה נגד פולין. הוא רקח
את המזימות המודיעיניות שקדמו לה, פיקד על יחידות הסער של האס-אס שהשתלטו באכזריות
על האוכלוסייה בקווי החזית, הטיס מטוסי קרב בגיחות מבצעיות רבות, ואירגן את ההוצאה
לפועל של מדיניות תורת הגזע.
את העילה של היטלר לפתיחה במלחמה סיפק היידריך, כאשר סוכניו
בימו התקפה של חיילים פולנים על תחנת רדיו גרמנית בגבול פולין.
ב-2 לספטמבר 1939 הוא הסביר לראשי המחלקות ומפקדי 'יחידות
הקומנדו' שלו: 'העם הפולני עומד להימחק מהמפה והפולנים עצמם, שמנהיגיהם
והאינטלקטואלים שלהם יחוסלו, יהפכו לפועלי כפיה של הרייך'. הייתה זאת מדיניות
שצמחה מעיקרון 'גזע האדונים', הבסיסי בתפישת העולם הנאצית.
כאשר התחילה המלחמה נגד פולין החליט היידריך שמגיע לו שינוי
אווירה. הוא החליף את מדי האס-אס שלו בחליפת טיסה, והצטרף לטייסת שלו. ב-12
בספטמבר 1939 הוא המריא לגיחתו המבצעית הראשונה מעל הים הצפוני, במטוס אם-אי 110
בעל ציוד מיוחד. עוזריו בברלין דיווחו לו באופן קבוע באמצעות הטלפרינטר, לכל מקום
בו נמצא.
היידריך היה המנהיג הנאצי הבכיר היחידי שפעל בשדה הקרב, שוב
ושוב כמו שיתואר בהמשך. גדול מהחיים כמעט בכל תחום, הוא היה אדם בעל אומץ אישי
ניכר, והגיחות המבצעיות המשיכו למשך ימים אחדים, עד שהיטלר שמע על כך, ונדהם. הוא
בפרוש לא יכול היה להבין כיצד אדם כמוהו מעוניין לסכן את חייו בפעולה. היידריך
הצטווה לחזור לברלין.
עבור היידריך, השינוי משלום למלחמה היה משמעותי גם כמומחה
מספר אחד למנגנון המשטרה החשאית. ב-27 לספטמבר חתם היטלר על הצו שהעניק לו את
המינוי אליו כה נכסף: הצו יסד והגדיר באופן רשמי את 'המשרד המרכזי לביטחון הרייך'
שהיידריך כיהן בראשו. המשרד שילב את הגסטאפו, המשטרה החשאית, ומערכת המודיעין של
המפלגה הנאצית. היידריך הופיע לראשונה בעין הציבור הגרמני כדמות מרכזית ברייך
השלישי. הוא הפך למעשה בעל תפקיד שווה-ערך לזה של שר בממשלה.
היידריך ומשרדו היו כפופים רשמית להימלר. אך בפועל, מראשית
שתוף הפעולה, ביניהם הוא היה הדומיננטי יותר. מיום הקמת 'המשרד המרכזי לביטחון
הרייך' הוא עשה בו את כל שחפץ, מכל הבחינות המעשיות האפשריות.
בחודשים הראשונים של כיבוש פולין יחידות הקומנדו הממונעות של
האס-אס, שהתקדמו עם קו החזית, השתלטו על האוכלוסייה האזרחית, תוך ביצוע מעשים
ברוטאליים ביותר. זה לא הספיק עבור הנאצים. היידריך שלח את אייכמן לפולין כדי
לארגן פיתרון מיידי עבור היהודים, על פי המודל שהם קבעו באוסטריה. הקצב של 'הישוב
מחדש' של היהודים התגבר בבת אחת.
ב-28 לינואר 1940 הודיע היטלר חד משמעית לראשי הצבא
הממושמעים שלו, כי לא יסבול הערות מעליבות מצד קציני צבא בכירים, בנוגע לאמצעים
שננקטו בפולין נגד האוכלוסייה האזרחית. יומיים לאחר מכן כינס היידריך ישיבת צוות
ב'משרד המרכזי לביטחון הרייך'. אייכמן היה בישיבה היועץ הטכני הראשי. היידריך
הוציא הוראות חד משמעיות לחידושו ביתר שאת של גירוש היהודים בפולין.
הוא נתן הוראות חדות, מהירות וברורות, שיש לגרש עוד ארבע
מאות אלף יהודים, במשך זמן קצר ככל האפשר. הגירושים, מצעדי המוות וההרג ההמוני
בירי, נכנסו מיד להילוך גבוה.
מטרת תוכנית האס-אס, שהופעלה בפולין שוב באוגוסט 1940, הייתה:
א.
לחסל את כל האינטליגנציה
הפולנית ומעמד ההנהגה במודל הסובייטי.
ב.
להפריד את האוכלוסייה
למרכיבים אתניים, כך שהפולנים יאבדו את התודעה הלאומית הפולנית, חוץ מאלה שיהיה
להם דם גרמני, כך שיקבלו חינוך מחדש על פי ערכים גרמניים.
ג.
לאכלס עימם ארבעה מחוזות
גרמניים חדשים.
ד.
לאסוף את מה שהימלר כינה
'אוכלוסיה פחותת ערך' בדרום פולין כ'כוח עבודה נייד, חסר מנהיגות, אשר יובל לכול
מקום בו תהיה תנופת פיתוח גרמנית'.
ה.
כדי למנוע צמיחת כל
מנהיגות חדשה לא תינתן כל השכלה לבני אותם אנשים, למעט ארבע שנות לימוד בבית ספר
יסודי, בם יוכלו ללמוד לספור עד 500, לכתוב את שמם וללמוד כי 'חובתם הקדושה היא
לציית לגרמנים, ולהיות הגונים, חרוצים ואמינים'. הימלר לא חשב כי מיומנות הקריאה
נחוצה עבורם. הם היו אמורים להיות בני מעמד נחות, עבדים לרייך הגרמני.
הימלר תיאר את התוכנית להיטלר תזכיר בן ששה עמודים, בסוף
חודש מאי. 'הפיהרר', הוא ציין מאוחר יותר, 'מצא זאת טוב מאד ומדויק'.
היידריך היה, כמפקד 'המשרד הראשי לביטחון הרייך', גם האחראי
הראשי לחקירות פליליות בגרמניה. כתוצאה מההתעסקות היבשה בקרימינלים, הוא פיתח מוח
קרימינלי. הוא חיטט במוחם של פושעים, אשר ניסו להפעיל את עליונותם על עולם שבשום
אופן אחר לא היו יכולים להשפיע עליו. היה עליו לחשוב כמו הפושעים. היה עליו להיכנס
לנעליהם ולהפוך לאחד מהם. מחוקר מיקרי רצח הפך לארכי רוצח הגדול ביותר בתולדות
האנושות. כמו הפושעים, היה עליו להסיר כל סימן של עקבות למעשיו. שום דבר לא יכול
היה להוביל אליו. היה עליו גם לגלות, כמותם, פנים רגילות ובלתי מאיימות כלפי העולם
אותו תיעב בסתר. כך הפכה השמדת היהודים לאחד המבצעים החשאיים ביותר מאז ומעולם.
·
הקרב
על בריטניה
ביום הראשון של הפלישה לנורבגיה, באפריל 1940, היידריך,
למרות התעסוקה הרבה ביהודי פולין, כנראה בלא ידיעת היטלר או הימלר, נטש את משרדו,
והמריא עם טייסת קרב משדה תעופה בצפון גרמניה.
מיד לאחר שנורבגיה נכבשה נחת בה היידריך. הוא חגג את משחקו
כ'פליט' בכך שבחר לטוס טיסת יחיד מודיעינית מעל סקוטלנד וצפון אנגליה, במטוס אם-אי
110 מיוחד שהותקן בו ציוד צילום.
היידריך חזר לראשונה מנורבגיה למשרדו בברלין בסוף אפריל, כדי
להתכונן לפלישה המתקרבת לארצות השפלה. נראה כי הוא המשיך את השהות בחיל האוויר
במהלך חודש מאי והחצי הראשון של יוני. יש עדות לכך שהוא ערך טיסות יוממות במטוס
בין ברלין וכל מקום שהטייסת שהתה בו. יתכן והוא טס גם נגד חיל האוויר הבריטי בזמן
פינוי הצבא האנגלי מדאנקירק.
היטלר היה בחזית, טרוד בהחלטות אסטרטגיות, ולא הייתה סיבה
מיוחדת להיידריך להישאר מאחורי שולחן הכתיבה. באותה עת בערה בו השאיפה לזכות
בעיטור גבוה עבור טיסות בעת קרב, והוא בהחלט השקיע במספר רב של גיחות מבצעיות,
שנרשמו ביומן הטיסה.
לאחר נפילת צרפת, הפיקוד העליון הגרמני, בהוראת היטלר, החל
בהכנות לפלישה לאנגליה. להיידריך ניתנה האחריות המלאה לשמירת הביטחון הפנימי
בממלכה המאוחדת, עם כל ההשלכות מהניסיון שצבר בפולין.
היידריך הוציא בנושא זה, בהצהרה רשמית סודית ביותר, הוראה מרושעת
ביותר: יש להגלות לעבודות כפייה ביבשת אירופה את כל הגברים הבריטיים בגילים בין
חמש-עשרה לארבעים וחמש. בלתי אפשרי לטעות בזיהוי חותמו של היידריך מאחורי הפקודה.
לא הייתה זאת תוכנית לחיסול כלל האוכלוסייה. המטרה,
שהאוכלוסייה הגברית תוגלה לשטחים במזרח הרייך, הייתה חלק אינטגראלי ממדיניות הגזע
הנאצית הבסיסית, שעליה הופקד היידריך מטעם היטלר מאותה עת והלאה. היה זה אחד
ההיבטים של 'החשבון הסופי' עם האירופאים הסלאבים. יש כל הסימנים לכך שהיידריך תכנן
למלא באוכלוסיה מ'מוצא ארי מבוסס' את החלל הפנוי הגדול שייווצר לאחר השמדת היהודים
והגליית הסלאבים. הגברים הבריטים היו בהחלט בדרגה זאת. איזה אכיפה הייתה נדרשת כדי
לגרום לביצוע הפקודה לו היה היידריך מגיע לבריטניה, ניתן רק לשער.
לא נחסכו מאמצים כדי להבטיח את הצלחת המבצע, כפי שמראים
התיקים של 'המשרד המרכזי לביטחון הרייך', על פי צ'ארלס וויטון, מחבר 'היידריך –
מעריצו השטני של היטלר'.
התוכנית האנגלית שימשה כמקור השראה ל'פיתרון הסופי'. המרכיב
הבולט ביותר בה, בצד אכזריותה, הוא קנה המידה הבלתי נתפש בגודלו. שני המרכיבים
האלה השתלבו יד ביד בקרב הנאצים. היו אלה תוכניות שנערכו ממבט על, כמו צילום
אוויר, על ידי אנשים חולי נפש בתסביך נפוליון קיצוני.
עם הבשלת השימוש בכוח האווירי, הגיעה 'ההריגה ממרחק' לפירקה.
על פי עיקרון התפתחות היסטורי זה, השתכללות כלי הנשק ועוצמתם, עומדת ביחס ישר
למרחק הפגיעה שלהם מהמטרה. הפעלת העיקרון נעשתה גם בתחומי משנה שלו: ההיקף הגדול,
המהירות, התעוזה, הירידה לפרטים, השליטה מרחוק, השימוש בטכנולוגיות מתקדמות, ועוד.
כל אלה נתפשו על ידי על ידי הנאצים כמשתייכים לדוקטרינת השימוש בכוח אווירי, ויוצרים
יחד שלמות בפני עצמה.
אדם מאומן היטב באסטרטגיה האווירית כמו היידריך, שבילה חלק
ניכר מזמנו בחדר המבצעים של טייסת הקרב, עם מפות ענק ותצלומי אוויר, לוחות זמנים
ונתיבי טיסות מחושבים בדקות, יכול היה להפיק את 'התוכנית האנגלית' ואת 'הפיתרון
הסופי' על פי אותן אמות מידה.
הריחוק הבלתי נתפש מבחינה אנושית שבו הגו הנאצים את 'הפיתרון
הסופי' מקשה מאד על בני ניצולי השואה על תחושת ההזדהות עם אבותיהם. מימרה רווחת היא:
'רחוק מן העין רחוק מן הלב'. הריחוק אינו רק בזמן שחלף ועבר מאז השואה. השואה עצמה
התנהלה מתוך ריחוק בין הקורבן לתליינו. ללא משפט, ללא עדים, ללא זכר ממשי לכל מי
שהיה ואיננו עוד.
היידריך לקח פסק זמן מהכנותיו לתוכנית לשעבוד האזרחים
הבריטיים, כדי לטוס בקרב על בריטניה. ככל הנראה הוא שוב ביצע טיסות יוממות בין
ברלין לבסיס טיסת הקרב שלו.
·
הפלישה
לברית המועצות
כאשר החלה הפלישה, ב-22 ליוני 1941, לא שהה היידריך במשרדיו
כדי לקרוא את הדיווחים מהשטח. הוא נעלם מברלין מבלי להודיע לאף אחד, והצטרף לקרבות
עם הטייסת שלו. באחת הגיחות, הרחק מעבר לטורי הטנקים המתקדמים, נפגע מטוסו מאש נ-מ
רוסית. המטוס נפגע באורח קשה, אך היידריך, בכישרון רב, הצליח לבצע נחיתת גחון בין
קווי החזית. רגל אחת שלו התעקמה באופן חמור, אך הוא הצליח איכשהו, בחצי עילפון,
חצי זוחל, לחזור לקווי הצבא הגרמני. למחרת המריא שוב במטוס אחר. היטלר העניק לו את
'צלב הברזל מדרגה ראשונה' ואת העיטור לטייסי הקו הראשון.
הדיווחים למשרדו סיפרו, בגרמנית ביורוקרטית קרה, את הסיפור
הנורא על החיסול חסר הרחמים של מספר גדול של יהודים, פרטיזנים סובייטים, צוענים
וקומיסרים פוליטיים רוסיים. הדיווחים הראשונים היו אודות חיסול בירי, תליה, וטרור
כללי. הדיווחים המאוחרים יותר היו אודות חיסול באמצעות משאיות שהוחדרו לתאי המטען
האטומים שלהן גזי הפליטה מהמנוע. הייתה זאת המצאה של אותם שוטרים גרמנים
'מכובדים', שהיו חלק גדול מיחידות הרצח של היידריך.
פניהם הפוכי המשמעות של דר' ג'קיל ומר הייד הם מאומה לעומת
פניו של היידריך. מצד אחד הוא היה טייס קרב אמיץ, איש המשפחה מסור, ומוסיקאי
מוכשר. מצד שני הוא היה ראש המשטרה החשאית הנאצית, מפקד יחידות הקומנדו האכזריות
של האס-אס, ומי ששכלל בהדרגה את שיטות ההרג עד לשיא של מחנות ההשמדה, בהם חוסלו
מיליוני אנשים.
מה הסיבה לדואלית זאת? אין להסתפק בהסברים אודות הרצון בסדר או
הצורך לציית לפקודה, נאמנות לתורת הגזע, אנטישמיות פתולוגית, או אי שפיות מכל סוג.
כל אלה אינם מספקים מניע ראוי. להשלמת התמונה יש להוסיף את האובססיה הנאצית לגבי
כוח אווירי, אותה גיבו באמצעות דיאלקטיקה ניטשאית מוטעית. נוצר בהם תסביך הגבהים,
אשר הביא לפריחת פרחי הרוע, לדו פרצופיות שהופעלה בחטף על ידי אנשים כמו היידריך,
הס, גרינג ודומיהם.
·
מושל
צ'כוסלובקיה
טיסת הבגידה של הס לאנגליה במאי 1941, חיזקה את מעמדו של
היידריך, שהיה שייך לגברדיה הצעירה, לדור החדש של הנאצים, שלא סבלו מ'לבטי האבות
המייסדים'. הוא סומן כיורשו של היטלר. בספטמבר 1941 הוא מונה למושל צ'כוסלובקיה.
במקביל הוא המשיך להיות ראש 'המשרד המרכזי לביטחון הרייך'.
הוא רצה לספק את שאיפותיו כטייס גם בטרם יעבור לפראג. ימים
אחדים לפני כן הוא טס לנורבגיה. למשך ימים אחדים הוא טס טיסות מבצעיות מעל הים
הצפוני, לאורך חופי סקוטלנד. עוד כמה גיחות מבצעיות כאלה לזכותו, והוא ידע שגרינג
לא יוכל לסרב להעניק לו את מדלית הזהב של חיל האוויר.
כמושל צ'כוסלובקיה הוא לא יכול היה להיות יותר טייס קרב. אך
הוא המשיך להיות טייס פעיל. הוא התחיל בטיסות יוממות בין ברלין לפראג כל ארבעים
ושמונה שעות, באמצעות שני מטוסים קלים שהועמדו לרשותו. בדרך זאת הוא שמר על כישורי
הטיסה שלו. הוא גם המשיך להיות עם היד על הדופק בכל הקשור להתרחשויות בכל התחומים,
ולהכתיב את הקצב ברייך. הוא חיזק בכך את בטחונו האישי, והמורל של כל גרמניה
הנאצית. הוא העניק תחושה של סדר יום יציב בשחקים.
היו לו כישורים מועטים בלבד כפוליטיקאי. הוא היה נואם ואיש
שיחה גרוע, מקוטע וקופצני כציפור. הוא היה צריך לפצות על כך בתכנון, תככנות,
ובדוגמא אישית.
היידריך התגורר במעונו הרשמי הגדול והלבן בפרברי פראג, שהיה
מעוצב כטירה צרפתית. הוא ואישתו הקדישו זמן ניכר לטיפוח הבית. בשעה שהטרור השתולל
ברחבי צ'כוסלובקיה, גברת היידריך ושלושת הילדים הקטנים חיו באורח אידילי, מוקפים
בשדות ירוקים. על פני השטח הוא התנהג כמושל הנדיב של הצ'כים, מעודדת את הפועלים
במפעלים לעבוד למען מכונת המלחמה הנאצית באמצעות תנאים טובים יותר, קבלת משלחות
עובדים והפגנת כבוד. עם אשתו הוא היה מבקר קבוע בקונצרטים הסימפוניים. הוא היה
המממן העיקרי של התיאטרון הגרמני בפראג. הוא הופנט מהתפארת הארכיטקטונית של פראג,
ושיכנע את חברו הקרוב, אלברט ספיר, להתעניין בפיתוחה לאחר המלחמה של העיר.
מאחורי הקלעים הוא תכנן עם כנופיית האס-אס שלו את חיסולם של
הצ'כים. הוא מילא את התפקיד הראשי, עם תוכניות מושלמות ומפורטות. סדר העדיפויות של
היטלר היה ברור: 1. היהודים. 2. הצ'כים. 3. יתר העמים הסלאבים.
בספטמבר 1941 שלח היידריך, מיד לאחר שהתמנה למושל, 60,000
יהודים לעמיתו ארתור גרייזר מושל נפת וורטלנד בפולין.
למשלוח קדם מכתב מ-18 לספטמבר מאת היינריך הימלר, מפקדם
המשותף באס.אס., שכתב לגרייזר: 'הפיהרר רוצה כי השטחים שסופחו לרייך יהיו נקיים
ומטוהרים מיהודים, מוקדם ככל האפשר. כצעד ראשון אשתדל לשלוח, השנה ככל שאוכל, את
כל היהודים מהרייך הישן וארצות חסותו קודם כל אל הטריטוריות במזרח, אשר צורפו ב-1939.
באביב הקרוב הם ישלחו משם הלאה מזרחה, לרוסיה.'
גרייזר הורה לטפל ב'צפיפות היתר'. הוא קיבל את הסכמת היינריך
הימלר להשמדת כל היהודים שאינם מסוגלים לעבודות כפייה. פיקודיו התחילו לטפל בבעיה
באמצעות ניסוי בהשמדה המונית על ידי משאיות גאז, במתקן בעיר חלמנו ליד לודז'.
גם כיום, ובודאי אז, לא היה זה פשוט להטיס מטוס קל בתנאי מזג
האוויר האירופאים, כמעשה שגרה יומיומי, ולעמוד בלוחות הזמנים של עבודה משרדית
שוטפת. אין ספק שרמת הפרנויה של היידריך התגברה. הוא חש פחד מוות כתוצאה מהצורך
לטוס פעמים אחדות בשבוע כמאתיים ושמונים קילומטרים לכל כיוון, ולהתגבר על אינספור
התקלות שכרוכות בכך. יתכן והמשלוחים הגדולים ברכבות של היהודים לפולין פיצו על
תחושת חוסר הביטחון.
·
ועידת
ואנזה
חודש ינואר נקרא על שם יאנוס, אל המלחמה הרומי, שהיו לו שתי
פנים, שהביטו לכיוונים נגדיים, אחת לעבר ואחת לעתיד. פרוש המילה יאנוס הוא: 'שער'.
הרומאים התפללו ליאנוס במהלך מלחמותיהם. הם קראו לו בתחילת כל אחת מתפילותיהם.
שתי הפנים של יאנוס התאחדו אצל ריינהארד היידריך בתקופה
שהחלה ב-31 ליולי 1941, כאשר הוא קיבל מגרינג את הפקודה להשמדת היהודים, ועד
לועידת ואנזה ב-20 לינואר 1942, כאשר זימן את כל נציגי המשרדים הממשלתיים הנוגעים
בדבר, כדי להתוות את מסלול 'הפיתרון הסופי'.
בבוקר הועידה הוא נסע לשדה התעופה בפראג. המטוס לברלין היה
מוכן עבורו. את המרחק בן 280 הקילומטרים גמא בשעתיים בערך.
בוילה בואנזה בברלין, הוא יכול היה להרגיש חופשי מתחפושות.
הוא יכול היה לשלב בין החזות והאופי שלו. ההתקפה האווירית על פרל הארבור שבועות
אחדים קודם לכן, שנחשבת עדיין כאחת הגדולות והמוצלחות בהיסטוריה, הייתה עבורו
למקור השראה בדיוק בזמן הנכון. הייתה זאת הזדמנות מצוינת עבורו כטייס להתפאר,
ולאכוף את אישיותו. הוא יכול היה לשחק את הסמוראי. היה זה כאילו נפתרה החידה אודות
הקשר בין הפרנויה לאופוריה. ללא פרל הארבור היה הפיתרון הסופי יכול להסתיים במבוך
ביורוקראטי, כמו יוזמות נאציות רבות אחרות.
מטרתו העיקרית של היידריך בוועידה הייתה לסכם סופית עם
הרשויות השונות בגרמניה, ולחייב אותן באופן סופי לגבי תוכנית הפיתרון הסופי. הסיבה
השנייה לוועידה הייתה רצונו להפגין את יהירותו הנודעת ברבים. הוא היה ידוע
בהערצתו, התייפותו, והתרברבותו העצמיים. הוא רצה להדגיש כי הוא הפך לשליט המוחלט
של היהודים בכל השטחים של הרייך השלישי, ולהפגין בציבור, בפני האנשים החשובים
שזימן, את טווח השפעתו. היידריך מעולם לא היה שבע רצון עם מה שהיה לו, ותמיד רצה
להגדיל את מרחב העוצמה.
בפתח הישיבה קטע בפסקנות את רשות הדיבור של כל הנוכחים,
באמתלא שתינתן להם זכות דיבור מאוחר יותר. הוא הזכיר את הסמכות שגרינג האציל לו,
והמשיך כי יש, במסגרת הפיתרון הסופי, להעביר את היהודים, ללא מגבלות גיאוגרפיות
ותחת ניהול מתאים, אל יחידות עבודה במזרח. אלה שיהיו מסוגלים לעבוד יובלו בטורי
צעידה ארוכים לעבודה. כתוצאה מכך חלק גדול מהם יתחסל מסיבות טבעיות. אלה שבסופו של
דבר יישארו בחיים, יומתו באופן ישיר.
מרבית הנוכחים בחדר הישיבה הסכימו בלי פקפוק, ובאמירת 'הן'
בלבד, לתוכניתו. הגדיל לעשות הנציג של משרד המשפטים, שהעביר את סמכויות הענישה של
היהודים ממשרדו לידי היידריך. בכך איבדו היהודים כל משמעות מבחינת החוק. היה זה
הניוון המוחלט של צלם האנוש.
הישיבה הרשמית בנוכחות היידריך ארכה תשע-עשרה דקות בלבד.
לאחר מכן הוא עזב את המקום. האורחים המשיכו זמן מה לשוחח בנושאי הועידה, ואחר כך
התפנו להרמות כוסית וחיסול הכיבוד.
כל מה שעשה בברלין היה צריך להיעשות, כתוצאה מטיסות היוממות,
במהירות ובשלמות, תוך האצלת סמכויות מירבית לפיקודיו, ובראשם אייכמן. היה עליהם
להתאים עצמם לרמה שלו, ואין ספק שהדביק אותם גם בפרנויה.
פקודיו, ואייכמן ביניהם, בודאי נהנו מחופש פעולה והאצלת
סמכויות, יחד עם היוקרה של להיות כפופים למי שטס כל יום לעבודה. אך לכך התלוותה
האימה ותחושת הטרור שהטיל עליהם, והניעה אותם לבצע את שהוטל עליהם באדיקות יתירה.
ההתנקשות המוצלחת בחייו של היידריך התבצעה שישה חודשים בלבד
לאחר ועידת ואנזה, ב-4 ליוני 1942, התאריך בו התחיל הקרב האווירי המכריע בין ארצות
הברית ליפן על האי מידוויי. צנחנים צ'כים, שנשלחו מבריטניה, ארבו למכונית המרצדס
הפתוחה, בה הגיע מידי יום באותו מסלול לטירת פראג מארמונו הלבן בפרברים, כשהוא יושב
במושב הקדמי ללא שומרי ראש. למרות אזהרות חוזרות ונישנות של פיקודיו על הסכנה
להתנקשות בחייו, הוא נשאר יהיר ואדיש, והעדיף להתנהג כמו גיבור אופרת סבון. הכול
התנהל למישרין. הוא היה מלא בקלילות האווירית, כמעט באופוריה. הוא התבגר בתפקידו
החדש כמושל צ'כוסלובקיה להיות ממשיכו של גרינג ויורשו של היטלר. הוא זכה לדרגה,
יוקרה, והטבות כספיות ניכרות. הוא שילב אותן עם שליטה ברוטאלית בחייהם של עשרות
מיליוני בני אדם, שדוכאו עד מוות. הוא הפך לאדם העליון הניטשאי.
הכפר הצ'כי לידיצ'ה נמחה לחלוטין מעל פני האדמה בפעולת
עונשין נאצית לאחר חיסולו, אך המסכה שעטה לא נמחתה עד היום, והוא נותר דמות חשאית
כמעט.
·
מבצע
ריינהארד
'מבצע ריינהארד' היה מבצע השמדתם של יהודי הגנרלגוברנמן,
כלומר החלק המרכזי של פולין. במסגרת המבצע נרצחו כשני מיליון בני אדם, רובם המוחלט
יהודים. הגרמנים קראו כך למבצע לזכר ריינהארד היידריך. במסגרת המבצע הוקמו והופעלו
שלושה אתרי השמדה שמוקמו בפולין: טרבלינקה, בלזץ וסוביבור.
השם ניתן למבצע למרות שהתחיל חודשים ספורים קודם לחיסול.
מבצע ההשמדה החל עוד במרץ 1942 והסתיים בנובמבר 1943, עם חיסולו של אתר ההשמדה
האחרון שפעל במסגרתו.
ההתנקשות בחיי היידריך הייתה זרז משמעותי, עבור היטלר
ואנשיו, להאיץ את ביצוע השמדת יהודי פולין, כפעולת נקמה והרתעה נגד ניסיון התנקשות
נוסף בראשי הרייך. עיקרון התגובה הישירה ו'עיקרון הפיהרר' בו דגלו, חייבו זאת.
העובדה שאתר טרבלינקה, המרכזי בשלושת אתרי ההשמדה, התחיל
לפעול ביולי 1942, חודש לאחר ההתנקשות, וסיים לפעול באוקטובר אותה שנה, לאחר
שנרצחו בו כ-800,00 יהודים, מחזקת דעה זאת.
היה זה מאמץ מזורז וחשאי, בסגנון שרק היידריך היה מסוגל לספק
לו השראה. שם המבצע שימש גם כגורם מדרבן בקרב חיילי האס-אס שביצעו אותו, ובפרט
לפיקודיו הישירים כמו אייכמן, שרצו 'להנציח את זכר מפקדם הנערץ'.
רבים מאנשי הצוות הגרמנים אשר הקימו את מחנות המוות והפעילו
אותם, היו כבר בעלי ניסיון ברצח עם, כתוצאה מהשתתפותם בתוכנית האותנסיה, שהייתה
תחת פיקוח היידריך, ובה הושמדו גרמנים שהיו לקויים בגופם או בשכלם.
הקורבנות הגיעו אל האתרים ברכבות, לאחר שהוצאו בהמוניהם
באקציות מהגטאות שברחבי פולין. הנרצחים לא ידעו עד הרגע האחרון מה מצפה להם,
ובכניסתם למחנות נוגנה תמיד מוזיקה שלווה שניסתה ליצור אשליה. מיד עם הגיעם חולקו
היהודים לשתי קבוצות. נשים וילדים נשלחו מיד ל'מקלחות' שהיו בעצם תאי הגזים שבהם
הומתו, והגברים נשלחו לעבודות כפייה ונספו מאוחר יותר. רוב האסירים שהגיעו למחנות
הללו נרצחו מיד עם הגיעם.
מבצע ריינהארד מהווה את הפיכת השמדת יהדות אירופה לתעשיית
מוות שלמה. לפני המבצע בוצע הרג המוני, בעיקר באמצעות בורות ירי ומחנה חלמנו, אבל
הוא לא היה עד כדי כך מתוכנן ומסודר. הרצח היה מהיר וזול: ההשמדה לא לקחה יותר
מ-20 דקות, ואז נכנסה הקבוצה הבאה לתאי הגזים. האתרים היו חשאיים ורחוקים מכל
מרכזי אוכלוסייה.
המבצע הסתיים לאחר השמדת רובם הגדול של יהודי פולין, ובעקבות
מרידות שהיו במחנות טרבלינקה וסוביבור, שלאחריהן נסגרו המחנות. הנאצים עברו להשמיד
במחנה ההשמדה ההמוני אושוויץ-בירקנאו.
הצלחה 'מבצע ריינהארד' הייתה כה רבה, עד שמעוצם האימה לא
נעשה עד היום קישור רציני לדמות שעל שמו הוא נקרא. סיבה נוספת להיעדר הקישור להיידריך
היא חשאיותו המיקצועית, שהוטמעה באירגון השמדת היהודים. גם היוהרה האווירית, שהייתה
מניע מרכזי אצלו, גרמה סחרור לכול חוקרי התקופה. פרק זה נועד לשפוך מעט אור על מי שהיה
הגורם המרכזי להצלחת 'הפיתרון הסופי', אך כמעט ולא זכה עד כה למחקר רציני מצד
חוקרי השואה.
