הקשר בין השואה לתעופה
חלק ב', פרק 1
קרל האושופר ומרחב המחיה
ראשי פרקים
·
הקוסם
מבוא - המושך בחוטים
היכן למד היטלר להיות פוליטיקאי? מי עיצב את הבריתות שלו? מי הכתיב את
הפוליטיקה? מי לחש לאוזנו? מי היה האדם בחשיכה, אשר משך בחוטים? מי היה מפעיל
הבובות שאחז בחוטים רבים, שנמשכו לגיאופוליטיקה ולמיסטיקה, האינטלקטואל בעל ההשפעה
הרבה ביותר, והבלתי נראית ביותר בקרב מדינות הציר. פיטר טטרה,
שמחקרו 'המושך בחוטים, תפקידו של קרל האושופר ברייך השלישי' הוא הבסיס לפרק זה,
טוען כי השפעתו של האושופר הייתה כה גדולה עד שהוא כונה לעיתים 'מרלין של היטלר'. האושופר
היה נשוי ליהודייה, מה שלא עניין את היטלר.
ממבט ראשון קשה להבין מה לפרופסור מכובד באוניברסיטה, שכותב בשפה משעממת
עמוסת עובדות, על תיאוריות מופשטות, ולתעוזה הפראית הנאצית, ועוד פרופסור שהיה
קודם לכן גנרל בצבא.
קרל האושופר לא היה פרופסור סתם. במקביל לקריירה הצבאית והמדעית שלו עסק גם
באופן אינטנסיבי בתורת הניסתר, תמך באופן נלהב בלאומנות הגרמנית, וישם את רעיון
'מרחב המחיה' המדעי שפיתח באוניברסיטה, לתוכניות הפוליטיות של תלמידיו הנאצים.
המיסטיקה מובלעת בכל עשייתו כגורם משפיע ומעצב בבירור.
הוא היה מודל של הפטריוט הגרמני הפעלתן, שגרמניה היא כור מחצבתו. לעמת אי
השפיות היחסית של ניטשה, התלישות של ספרנגלר והפראות של היטלר, היה האושופר מקור
של יציבות, חוסן, היגיון ואנרגיה.
האושופר היה, מתחום מדעי-החברה, הטכנוקרט שהקביל לאלברט ספיר שר החימוש, ולרופאים
הנאצים אשר פיתחו את תורת הגזע במעבדות המחקר, ואחר כך ישמו אותה בניסויים והשמדה
המונית של בני אדם.
ניטשה הגה את רעיון האדם העליון. ספרנגלר ניתח את מהלכו בהיסטוריה. האושופר
תכנן את ישומו המדוקדק. היטלר היה המיישם בפועל.
האושופר היה פרופסור באוניברסיטה, בעל שליטה בשפות רבות, כולל יפנית וסינית.
כמי שהיה מקורב מבחינה אינטלקטואלית לרודולף הס והיטלר, התייצב האושופר כמורה
רוחני, מדריך, מלומד, אשר עיצב את הקנאות והפאנאטיות שהפכו את גרמניה למדינה
טוטאליטרית. הוא קיים כהערת שוליים בספרים רבים, ואינו מוזכר כלל ברבים אחרים.
תפקידו של האושופר ברייך השלישי לא הוערך במידה מספקת.
הוא לא היה גרידא זה שהכין את התשתית המדעית מחקרית לפוליטיקה הנאצית. הוא
היה מנצח התיזמורת המיומן, שהוסווה בזהירות, בלתי נראה בנבכי המשטר הנאצי.
הקוסם
האושופר נולד במינכן בשנת 1869. שנותיו כילד וכנער היו שלוות, הוא חווה
התפתחות רוחנית במסגרת חבורות שהתעסקו בתורת הניסתר, והתפתח לפטריוט נלהב, שהפך לחייל
מקצועי בחיל התותחנים. כישרונותיו זוהו במהרה על ידי המטכ''ל הגרמני והוא מונה בשנת
1908 לנספח צבאי בטוקיו, שעקב אחר ההתארגנות מחדש של הצבא היפני. היה זה מסע
גורלי, אשר שתל בו את זרע הפאשיזם שהתפתח לאמונה בנאציזם.
ביפן למד האושופר לא נושאי צבא בלבד, אלא גם תרבות ואמנות. הוא התאהב במזרח,
נשבה בקסם היופי, התרבות, הגאווה, החובה והקנאות. בשהותו ביפן הוא תרגם טכסטים
בודהיסטים והינדים מיסטיים. הוא השתכנע בעוצמת הסמלים, הפולחן וטכניקות ההתפתחות
הנפשית בהם. הוא הביא אותם חזרה לגרמניה, בה כבר היה ידוע בכישורי העל-טבעי שלו.
ההיקף החדש של יומרותיו לכוחות על-טבעיים זיכה אותו בכינוי 'המכשף המהולל'. הוא
הפך בעיני רבים לחצי-אלוהים פגאני, הזורה ברקים מעיניו.
למרות שאת כוחותיו המסתוריים יש לבחון בספקנות, התעניינותו בטקסטים המזרחים
הניבה תוצאות רבות ערך. הוא יצר קשרים עם ה-KOKURYU KAI, אחוות 'הדרקון השחור' היפנית. הייתה
זאת אגודה סודית בעלת זיקה לימין הפוליטי הקיצוני ביותר, שבין חבריה היו בעלי
עמדות בכירות בעולם העסקים והממשל. האגודה דגלה בהפיכת יפן למעצמה צבאית
ולאימפריה. רעיונותיה מלאו את מוחו של האושופר, ששאף להקים מוסד מקביל בגרמניה.
בחזרתו למולדת, הפך הקצין למעורב ב'אגודת טולה' המיסטית והלאומנית, שהפכה לימים לגלעין
המפלגה הנאצית.
האושופר נלחם בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, והתקדם לדרגת גנרל בכיר.
תשוקתו האישית ל'רוח הסמוראי' לא הספיקה להביא לניצחון גרמניה במלחמה. היא גרמה לו
לחוש מרירות ותחושת בגידה בעקבות התבוסה. הוא פרש מהצבא, מאשים את הקומוניסטים
והיהודים במפלה, משוכנע כי הם זיהמו את הזהות הלאומית, החלישו את העם הארי המאוחד.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נודע האושופר כאדם בעל כוחות נסתרים, שיכל לראות
אל העתיד ולדעת מבעוד מועד מה עומד להתרחש. הוא השתמש בראיית הניסתר כדי לגלות
היכן כוחות האויב יתקיפו, והיה מסוגל להצביע על איזה אזורים תונחת האש הארטילרית.
בין תחזיותיו המפורסמות האחרות היו: מתי יתבצע כיבוש 'הריינלנד' על ידי גרמניה [7
למרץ 1936], התאריך בו יכנסו הכוחות הנאציים לפאריס במלחמת העולם השנייה [14 ליוני
1940], ומותו של הנשיא רוזוולט [12 לאפריל 1945].
בשנת 1919 הוא יסד בברלין את 'אחוות הווריל', ובהמשך היה חבר ב'אגודת טולה'.
היללו אותו כמכשף הגדול ביותר בגרמניה. האושופר לימד כי מתחת לפני כדור הארץ
קיימת ציביליזציה מתקדמת, שלה גישה ל'אנרגית הווריל', שהיא הכוח החזק ביותר ביקום.
באמצעות האנרגיה הזאת ניתן לבטל את כוח המשיכה, ולבנות עצמים מעופפים בכוח
האנטי-גרביטציה.
יש שמועות כי מהנדסים נאצים שהיו חברים באחוות הווריל פיתחו כלי טיס קטנים
באמצעות טכניקה כזאת.
התיאור המקובל של האושופר בכל מקורות המידע הוא מטוהר. אין בו רמז לאדם
שהתעסק בתורת הנסתר, ולכך שהיה ידוע בגרמניה כמכשף הגדול, הארי פוטר של תחילת המאה
העשרים.
האושופר האמין שבמדינת טיבט יושבים המכשפים רבי העוצמה ביותר בעולם, שהאמונה
בגלגול נשמות היוותה מרכיב מרכזי במשנתם. במסעותיו הוא ביקר בטיבט ויצר קשר עם
המסדר השליט. היטלר היה בעיניו גלגול נשמה של מנהיג ארי טיבטי קדום.
המנהיגות הטיבטית הסכימה להעניק למפלגה הנאצית שעורים בשאמאניזם. מספר לאמות
נשלחו לגרמניה. כאשר המשטר הנאצי התמוטט, במאי 1945, מצאו החיילים הסובייטים אלפי
גוויות של טיבטים, רובם במדי אס-אס. הם כולם התאבדו במטרה לשמור על סודותיהם
השאמאניים.
הוגה מרחב המחיה
לאחר שהשתחרר מהצבא בתום מלחמת העולם הראשונה, קיבל האושופר משרה
באוניברסיטת מינכן, בה מסעותיו למזרח הרחוק הפכו אותו מורה מושלם לגיאוגרפיה. בגיל
45 הוא קיבל את הדוקטורט שלו על תזה מבריקה בגיאוגרפיה פוליטית. הוא המשיך לפתח את
רעיונותיו , עד לדוקטרינה חדשה אותה קרא 'גיאופוליטיקה'. הבסיס של הדוקטרינה היה
מונח שמקורו בהרצאה הראשונה שנשא באוניברסיטת מינכן: 'מרחב המחיה'.
דר' קרל האושופר פיתח והפיץ את התיאוריה. הוא טען כי למדינה יש את הזכות
להתרחבות פיזית במטרה לכלכל את אוכלוסייתה על חשבון מדינות פחות מפותחות. הייתה
זאת תורה שכבר זכתה ליישום נרחב על ידי מעצמות המערב, אנגליה, צרפת וארצות הברית,
במסגרת הקולוניאליזם והאימפריאליזם. החדשנות של האושופר הייתה ביומרה לפיתוחו של
מודל מדעי אובייקטיבי, שהתבסס על שליטתו המדהימה בעובדות וניתוחן. התיאוריות של
האושופר הפכו מאד פופולאריות בגרמניה ובעולם. גם מלומדים אמריקנים הושפעו ממנו
מאד.
תיאורית מרחב המחיה מתארת אזור ליבה, בו מתקיימת מערכת קשרים גיאוגרפיים
מסועפת בין הישובים על פי מדרג היררכי של יתרון לגודל ולעוצמה. מרכזי כובד גיאוגרפיים
מצמיחים השפעה וקשרים תחבורתיים עם הפריפריה. מכאן שהתיאוריה מגדירה מראש את איכות
האוכלוסייה על פי מקום הישוב במידרג.
הקשרים בין ישובים ניתנים לתיאור על פי נוסחת כוח המשיכה של ניוטון, כאשר
גודל הישוב מקביל למסת הכוכב בחישוב.
התיאוריה מתאימה לתיאור שטחים שהם הומוגונים מבחינה גיאוגרפית ויציבים
מבחינה היסטורית, כמו בווריה החקלאית שעליה התבסס המחקר המרכזי בנושא.
ההישענות על המודל הניוטוני לעומת, לדוגמא, המודל האבולוציוני, מנעה את
התפתחות תורת היחסות בגרמניה.
סיפרו המדעי הידוע ביותר של האושופר הוא: 'גיאופוליטיקה של האוקיאנוס השקט',
בו הוא מתאר את אזורי ההשפעה של המעצמות באזור זה, ומנתח את התחרות ביניהן.
הדיסציפלינה משמשת בסיס לפוליטיקה מעשית, המבססת מעגלי קיום אנושיים ומרחביים.
מטרתה העיקרית של המדינה היא מימוש עצמי, בהתאם לתנאים הגיאוגרפיים והאנושיים
הבסיסיים שלה. שולי הפעולה הגיאופוליטיים נקבעים על ידי חוקי מרחב המחיה, הבנת
הקשרים בין הטבע לאדם.
הספר עמוס במידע, הרבה יותר מאשר אפשר לקלוט במשך חיי אדם. לכל אורך הספר
האושופר הוא תומך נלהב בגרמניה, משתמש בידע שלו כדי ליצור את התנאים לצמיחתה מהאפר
של מלחמת העולם הראשונה ולחזור למדרגת מעצמת על. הוא מטפח את החשיבה הפוליטית,
הצבאית והאסטרטגית של הנאצים.
למרות הניתוח העובדתי הפרטני, האושופר שומר על גישה הוליסטית. כך למשל משמש האוקיאנוס
השקט השראה לתהליכים גיאופוליטיים שבהם הגדול בולע את הקטן לא בכוח, אלא בפייסנות
ממיסה, התואמת את האקלים והאופי הרגוע. לכן האזור אינו מתאים להגשמתה העצמית של
גרמניה.
האושופר טען שגרמניה חייבת ליצור בריתות עם מדינות בעלות אקלים דומה, יבשתי.
מדיניות של פיתוח תחבורת הרכבות הבין-יבשתית תפתור את בעיית הגישה למרחבים העצומים
של גרמניה ורוסיה. הוא הגה ברית יבשתית בין גרמניה, רוסיה, סין, הודו ויפן נגד
העוצמה הקולוניאלית הימית של אנגליה, צרפת וארצות-הברית.
הסטודנט הקורא בספר אינו משער כי מחברו היה המבשר של הרוע הגדול ביותר
בתולדות האנושות, האדם האחראי ביותר במו ידיו למלחמת העולם השנייה. הטקסט הוא אחד
היבשים ביותר שאי פעם הודפסו, עד שמבינים שהוא תוכנית מוסווית לשליטה עולמית.
האושופר הסווה מיסטיקה גזענית בצעיף של גיאוגרפיה ומדע, והעניק בכך לגרמנים
סיבה טובה מאד לחזור לאותם אזורים בלב אסיה שמהם הגיח לכאורה הגזע הארי. בקשתו
למרחב מחיה עבור העם הגרמני ותוכניותיו להשיגו, היו לא יותר מאשר צידוק לביזה בקנה
מידה בינלאומי ענקי.
המדינה, כפי שלימד האושופר אינה מושג מדעי אובייקטיבי, אלא נושא מתחום תורת
הניסתר. בלב תורת הגיאופוליטיקה נמצא הרעיון כי המדינה דומה לאורגאניזם טבעי, עץ
קוסמי בעל הזכות המעשית לגדול ולהתפשט. הרעיון מפחית את מעמדו של האזרח לחלקיק
מהמדינה, ומעניק לגיטימציה לשלילת זכויות וחירויות הפרט. במקום שהמדינה תהיה קיימת
כדי לספק לאזרח את זכויותיו וחירותו, האזרחים חיים למען המדינה. סדר הדברים הטבעי
הוא שהחזק ינצל את החלש, והאבסולוטיזם חיוני למדינה המתפתחת. בעלי החיים בטבע
פועלים על פי כלל זה, וכך חייבים לנהוג בני האדם. האושופר ערג לחזרת עוצמתה של
גרמניה, וטען לסמכות להביא לכך באמצעות תורתו. הוא הצדיק את ההתפשטות על חשבון מדינות
שכנות בזכות עליונות תרבותית, ולכן רצה לאחד את כל בעל הדם הגרמני במדינות אלה תחת
דגל אחד.
היטלר העתיק ב'מיין קאמף' את המושג במלוא משמעותו כלפי מדיניות חוץ ופנים.
הברית שעיצב האושופר לימים בין גרמניה-רוסיה-יפן, כנגד מעצמות המערב, שכונתה
'הבלוק', הפכה בבת עינו. לאחר שחשד כי היטלר עומד להפר אותה ולתקוף את רוסיה, פעל
יחד עם בנו אלברט לשליחת רודולף הס למשימת שלום חשאית בבריטניה. מאוחר יותר היה
אלברט האושופר שותף פעיל גם בניסיון ההתנקשות בהיטלר ב-1944.
הקשר לרודולף הס
בזמן שלימד את תיאורית 'מרחב המחיה' באוניברסיטת מינכן, הוא גייס חברים,
תכנן תוכניות, ערך הסכמים, וכרת בריתות. אחד הסטודנטים שהאזין בתשומת לב רבה
להרצאותיו היה רודולף הס, לימים סגנו של היטלר.
הס, שהיה טייס נלהב, קישר בין עולם התעופה של מלחמת העולם הראשונה ממנו בא, לגיאופוליטיקה
שמעוצבת בקווים דומים לאלה הצבאיים. כיוון שהתעופה הייתה עיסוק בראשיתי וקטלני
באותם ימים, רבים מאלה ששרדו קריירה צבאית בתחום זה חשו שתפישת עולם כזאת מתאימה
לקידומם החברתי. הוא היה באופיו אינדיבידואל קיצוני וחשב להטמיע זאת בקריירה
האזרחית.
הס נשבה בקיסמו של האושופר, שהפך עבורו לדמות אב. האושופר מצידו התעניין מאד
בטייס הצעיר, שהזמין אותו מידי פעם לטיסות חוויה מעל שמי גרמניה, בין ברלין
למינכן. אין ספק שעבור האושופר היו טיסות אלה כלי עזר לימודי ראשון במעלה, ומכאן
גם מקור השראה לניסוח מרחב המחיה.
האושופר הציע להס להיות עוזרו האקדמי. באותה עת בדיוק גם אדולף היטלר הציע
להס להיות מזכירו. הס לא היסס ובחר במשרה השנייה, אך הוא יזם קשר בין האושופר
להיטלר.
על הקשר ההדוק בין הס להאושופר ניתן ללמוד גם מכך שהאושופר הסתיר את הס
הנמלט בביתו, לאחר כישלון הפוטש במרתף הבירה במינכן בשנת 1924.
כאשר נכלאו היטלר והס יחד בעיקבות הקשר במצודת לנדסברג והתיישבו לכתוב את 'מיין
קאמפף', ביקר אותם האושופר פעמים אחדות.
הכרעתו של הס להיות מזכירו הפוליטי של היטלר, לעומת ההזדמנות לשמש עוזרו של
פרופסור האושופר באוניברסיטה, העניקה לו הזדמנות לשמש כגשר המקשר בין החוגים
המשכילים והעם, קשר שהפך מהר מאד למשמעותי מאד עבור התפתחות המפלגה הנאצית. הוא
האמין ביכולתו לשלב בין כישוריו הצבאיים והאינטלקטואליים, וחשב שיוכל לפעול במקביל
בכיוונים אחדים. הוא מילא את תפקיד מזכירו של היטלר, שהיה מקביל לזה של ממלא מקום,
והשניים הפכו לצמד שנראה יחד בכל מקום. הקשר עם הפרופסור חיזק את מעמדו.
איוולת היא לחשוב שהאושופר לא היה מודע לתעופה כגורם זהה ועולה בחשיבותו על
הרכבות והספינות, בפיתוח מרחב המחיה. יתכן אף כי כלי התעופה הן שנתנו לו את הדחיפה
המרכזית לפיתוח הרעיון. האימפריאליזם הבריטי התפתח בעיקבות המצאת ספינת הקיטור,
והאושופר בודאי חשב על התפתחות ספינת האוויר והמטוס בהקשר דומה. המושג 'מרחב מחיה'
לא היה חדש למעשה. הקולוניאליזם והאימפריאליזם היו מושגים חופפים. זאת הייתה אותה
גברת בשינוי אדרת. מה שהעניק את התמריץ לפוליטיקה החדשה היה לא ניסוח של פרופסור לגיאוגרפיה,
אלא המציאות החדשה בה אפשר היה להתגבר על מרחקים ומכשולים יבשתיים באמצעים
טכנולוגיים חדשים ומבטיחים שעמדו לרשות מדינות מפותחות.
היטלר הבלתי מלומד האזין בשקיקה לתיאוריות הגיאופוליטיות של האושופר. 'מרחה
המחיה' היה הנימוק המדעי והפוליטי לכל הזעם חסר הצורה שהצטבר בו. האושופר העניק
להיטלר את הבסיס לברוטאליות שלו. היטלר אימץ את ההדרכה שקיבל בלב שלם.
כאשר היטלר התפרסם, הדריך אותו האושופר צעד אחר צעד. הוא טשטש את כוונותיהם
המלאות של הנאצים, ודיבר על אימפריאליזם גיאוגרפי, זכותה של מדינה, וטובת העם.
כאשר היטלר נבח, צעק, ושילהב את הרגשות, פנה האושופר בצחות לשון משכנעת אל
המכובדים והאינטלקטואלים. את התוכחות של היטלר הוא פירש בהירהורים בקול רם.
הנאציזם טען לזכות לאכוף את עקרונותיו על כל האומות, ולחנך אותן על פי
רעיונותיו, בלי קשר לגבולות המדינות. בדיוק כמו שהכנסיות אינן חשות עצמן מוגבלות
על ידי גבולות פוליטיים, כך לא הגביל עצמו הנאציזם לגבולות גרמניה.
היטלר כתב ב'מיין קאמפף', ע' 845:. 'התיאוריה הנאציונל סוציאליסטית אינה
משרתת את האינטרסים הפוליטיים של אף מדינה פדראלית, אלא תהיה יום אחד למשרתת העם
הגרמני כולו. היא חיבת לקבוע ולארגן מחדש את חיי האומה, ולכן טוענת בתוקף לזכות
להתעלם מגבולות שהותוו על ידי מגמות שנדחו על ידה'.
מידת מעורבותו של האושופר בניסוח זה היא נושא לויכוח. מה שבטוח הוא כי הוא
הירצה להיטלר הצעיר בכלאו. יש עדויות כי תרם יותר מאשר הכללות, וכתב וערך פרקים
שלמים של כתב היד.
האושופר יעץ להיטלר להגדיל את מרחב המחיה של הרייך השלישי בתנועה מהמרכז כלפי
השוליים הטריטוריאליים בהדרגה, צעד אחר צעד, בתנועה סיבובית ספיראלית נגד השעון.
אם מסתכלים על סדר הכיבושים של היטלר הרי שזה אכן היה הסדר במלחמת העולמית השנייה:
אוסטריה, צ'כוסולובקיה, פולין, נורבגיה, ארצות השפלה, צרפת, אנגליה, הים התיכון,
רוסיה.
בנו של האושופר, אלברט, היה בעקבות אביו לפרופסור לגיאופוליטיקה. גם לו היו
תארים מתקדמים בגיאוגרפיה ומדע המדינה, והוא שימש ראש החוג לגיאוגרפיה פוליטית
באוניברסיטת ברלין. אלברט האושופר היה חברו האישי ולימים אחד מסוכניו המשוטטים
הבכירים של רודולף הס. הוא סייע לו רבות בברלין בימים הקריטיים שלפני עליית היטלר
לשלטון. היו לו קשרים טובים בחוגי השגרירות הבריטית, הוא נסע תדירות לאנגליה
וארצות הברית, והמזרח הרחוק, ודיווח על המתרחש שם בעיתון שערך אביו.
מעצב מדיניות החוץ
בראשית עלית הנאצים לשלטון התמנו רודולף הס וקרל האושופר כנשיאי ארגון חוץ ,
שתחת כיסוי כארגון תרבותי קבע את הבסיס הנאצי בקרב המיעוטים הגרמנים במדינות
שכנות. התפישה כי יש לאחד את כל בעלי הדם הגרמני במדינות השכנות תחת דגל הנאציזם,
נשאה פרי בעת סיפוח צ'כוסלובקיה ואוסטריה. כאשר פלשו צבאות הנאצים לארצות אלה,
ליבה הארגון להבות, גיס, שלהב, תמך והריע לפולשים, ושיתק את ההתנגדות המקומית.
התמיכה של המיעוט הגרמני ואוהדי גרמניה ממוצא מקומי הייתה הבסיס האיתן עליו נשען
הכובש הנאצי גם בפולין, צרפת, ויתר המדינות שכבשו. עד כדי כך הייתה רבה הצלחת
הארגון שהקים האושופר.
האושופר היה אחראי גם ל'ברית אפולו', שהייתה הסכם במסגרתו נשלחו חיילים
גרמנים לאימונים סודיים ברוסיה, ומתכנני מטוסים גרמנים ליפן לייעץ בפיתוח מטוסי
קרב. בתואנות ותחבולות שונות כיפף האושופר את חוזה ורסאיי, בנה את עוצמת גרמניה,
בזמן שהעולם חשב עליה עדיין כחלשה, והתחיל לארגן את התמיכה בה. חוזה מדינות הציר,
המסמך שכרך יחד את גרמניה, איטליה ויפן, נכתב על ידי קרל האושופר עצמו.
[Last
Secrets Of The Axis: History Channel, 2001. [המקור -
גרמניה הנאצית הייתה בית ספר לקוסמים שניהל קרל האושופר. מנהיגי הנאצים היו
הבוגרים המוצלחים ביותר. האושופר העניק להם את התחושה של 'אני יכול לעשות הכול'.
הוא הציע את התפריט, ועליהם היה רק לבחור איזה קסם לבצע. מפיצים את הסיסמה: 'השמים
אינם הגבול', הם ריחפו מעל קהל ההמונים כציפורים, הפכו את הקש לדגן ובנו גשרי
גפרורים.
העולם מלא הערכה לקוסמים. יש להם הילה מיוחדת, דומה לזאת של הטייסים. העולם
התמסר בקלות לקוסמים החדשים. אך רף הציפיות של הציבור עלה. הוא ביקש קסמים רבים
וחזקים יותר. התוצאה הייתה שברון לב, תחושת ניבגדות של הקוסמים, ולעג ובוז ציני של
הקהל כלפיהם.
כתוצאה מהשתלטות נטיתם הפוליטית של האושופר והס על גרמניה התפתח תחום התעופה
במדינה זאת בקצב מדהים. בהתחלה היה זה בסמוי, בשל ההגבלות שהטיל חוזה ורסאיי.
קלובים לתעופה נוהלו על ידי ותיקי הלופטוואפה, והיו המוקד של פעילות הנוער הגרמני הלאומני
באותם ימים. לאחר עלית הנאצים לשלטון נוצר מכך קונצנזוס לאומי. לשכבת השלטון
המיליטריסטית הפרוסית הותיקה נתפרה חליפה חדשה. התעופה הגרמנית התפתחה בטור גיאומטרי,
והפכה לקטר של הכלכלה כולה.
באותה תקופה אימץ הממסד הפוליטי-צבאי ביפן מחדש את תרבות הסמוראי – הבושידו,
כשהוא מנטרל ממנה את האלמנטים הפילוסופיים ומותיר רק את העקרונות המאצ'ואיסטיים של
רוח הלחימה, הנאמנות וההקרבה.
גם בגרמניה התפתחה במקביל תרבות סמוראי פיאודלית שקידשה את הכוח, שהושפעה מנטייתו
המיסטית של מעצב דעת הקהל האושופר. האושופר, שהיה שבוי בקסם המזרח, ראה ב'פלוגות
הסער' את הסמוראים הגרמנים וביפנים את 'הארים של המזרח'.הסמוראי מקביל לסופרמן
הניטשאי בתכונותיו. הוא בז למותו שלו ובאותה מידה למותם של אלה שהוא מתבקש להרוג.
קוד הסמוראי מתפתח הרבה יותר מהר בתקופות קשות, כמו אלה ששררו בגרמניה ויפן
בתקופת השפל הכלכלי.
המוות המכובד בהתאבדות הוא העיקרון הבסיסי. ביפן, מי שהתאבד בגין פשע שעשה
על פי קוד הסמוראי, פשע שעל פי נורמות מקובלות מחייב לרוב עונש חמור הרבה פחות
ממוות, זכה למלוא הזכויות הניתנות למשפחה לאחר המוות.
גדול הסמוראים היפניים, מוסאשי, זכה לאוניית קרב שתיקרא על שמו, והקיסר
הירוהיטו ביקר בה, מה שנחשב לכבוד בלתי רגיל.
טייסי הקמיקאזה, והטייסים בכלל ראו עצמם כסמוראים.
תעשיית הסרטים היפנית הרבתה בהפקת סרטי פעולה סמוראיים, שבהם תוארה דמותם
כארכי-מהרגים בשרות השליט.
דרך הסמוראי אומצה גם לתאגיד הכלכלי היפני, הדורש נאמנות מוחלטת מהעובדים.
החרב הייתה אמצעי הלחימה העיקרי של הסמוראים הראשונים. בימינו החרב מיושנת
ומטוס הקרב החליף אותה. אך הצעירים הנמשכים למטוסים הם בעלי אותם דפוסי התנהגות שאפיינו
את הצעירים בעבר. כלי הנשק הפכו משוכללים יותר, אך בני האדם נותרו בבסיסם זהים.
אין הבדל בין מאפיינים הפסיכולוגיים וכישוריהם של הצעירים שלמדו לירות בחץ וקשת
ולרכב על סוס לפני שלושת אלפים שנה לבין הצעירים של היום.
הסמוראים אומנו להיות משרתי השליט, המצייתים בלי לחשוב לפקודותיו. הם אינם מסוגלים
ליצור מציאות חדשה, לגלות תגליות, ליצור יצירות אמנות, אלא לתפקד במציאות קיימת.
היטלר המציא סיסמא עבור האס-אס: 'נאמנותכם היא כבודכם'. היא משקפת אנשים
מהירי ציות אך מוגבלי חשיבה. הסיסמא הפכה לשבועתו של כל חבר אס-אס ולעיקרון שלפיו
התנהל. הימלר טיפח בילדי גרמניה את האמונה כי הם צאצאי הלוחמים הטיבטיים האריים
הקדומים, ועיצב עבור חיילי האס-אס טכסים ססגוניים מתאימים.
רוב הפגישות בין פקידים יפניים רמי דרג למנהיגים נאציים נערכו בביתו של
האושופר ליד מינכן. הוא לחץ על היטלר לשלב את יפן בברית עם גרמניה. היטלר הסכים.
ההסכם הבטיח תועלת הדדית. שתי המדינות פתחו כל אחת במבצעים פשיסטיים, שמטרתם
השתלטות על תחומי מחיה, 'שחרור' שטחים ממדינות שכנות, כיבוש, יצירת השפעה זרה, וסלילת
העתיד 'לדם טהור ואצילי'.
כשהתחילה מלחמת העולם השנייה הפכה ארצות-הברית תלויה יותר ויותר באספקת מזון
משכנותיה, בפרט ברזיל. כדי להפסיק את מעבר ספינות האספקה, התחילה גרמניה להטביע
אותן באמצעות צוללות. את המידע על תנועת הספינות סיפקו המגרים היפנים הרבים
בברזיל, שאחוז ניכר מהם היו חברים באגודת 'הדרקון השחור'.
כאות תודה לתרומתם במה שהסתמן אז כהצלחה מוחלטת בניתוק קווי האספקה של בעלות
הברית, קיבלו היפנים מהגרמנים את המפתחות להתקפה על פרל הארבור. כאשר תקפו המטוסים
היפנים, בתאריך 7 לדצמבר 1941, היו בידיהם תוכניות מפורטות של המקום. את התוכניות
הכין מרגל גרמני, שגויס על ידי קרל האושופר באוניברסיטת מינכן. המרגל, שעבר
להונולולו בשנות ה-1930, קנה בית שמשקיף על הנמל. הוא הכין רשימות תצפית, אותן שלח
לקונסוליה היפנית. בכל אותה עת שמר על המסווה של חוקר הכותב לעיתון מדעי אודות
ההיסטוריה הגיאופוליטית של איי הוואי.
] [Last Secrets Of The Axis: History Channel, 2001. [המקור
-
המתקפה אווירית היפנית על פרל הארבור נחשבת להצלחה מודיעינית ומבצעית יוצאת
מהכלל. היה בה חידוש משמעותי בתחום תורת הלחימה. לראשונה בהיסטוריה בוצעה מתקפה
אווירית בהיקף גדול באמצעות מטוסים שהמריאו מנושאות מטוסים. המשמעויות עבור כל
חובב תעופה היו אדירות. מרחבי האוקיינוסים האינסופיים, שעד כה היו בשליטת הספינות,
נכנעו סופית לאמצעי התחבורה החדש.
ריינהארד היידריך היה הסמוראי הראשי של גרמניה הנאצית. סגנו של הימלר, שפיתח
במקביל קריירת טייס קרבי מרשימה במקביל לעיסוקו כראש המשטרה החשאית הגרמנית, עט על
ההזדמנות לאכוף את מרותו. הוא יכול היה לשחק את הסמוראי. חודשים ספורים קודם לכן
הוא קיבל מגרינג פקודה מעורפלת לפתור באופן סופי את בעיית היהודים. הדבר הצריך
שתוף פעולה בין גורמים רבים, שעל רובם לא ידע איך להטיל את מרותו. כעת יכלו כנפי הטייס
להרשים הרבה יותר. בתאריך 20 לינואר 1942 הוא הטיס מטוס קל מפראג, בה התגורר כמושל
צ'כוסלובקיה, לברלין, בה התכנסו בוילה בואנזה נציגים מכל מוסדות הרייך כדי לדון
בשאלה היהודית. תוך שבע-עשרה דקות בלבד הוא סיכם את הנושא, מאציל את סמכותו
לאייכמן, מבלי להתיר לאף אחד את רשות הדיבור. ללא פרל הרבור היה הפיתרון הסופי עשוי
להסתיים במבוך ביורוקראטי, כמו יוזמות נאציות רבות אחרות.
המרד בהיטלר
בתאריך 3 למאי 1941 שוחח קרל האושופר בארבע עיניים עם סגן הפיהרר רודולף הס.
הס האמין באורח מלא בפרופסור מאז ימי הפוטש במרתף הבירה. השניים דיברו על העתיד.
פעולותיו הבלתי יציבות והבלתי שפויות של היטלר התישו את גרמניה, וערערו את ה'בלוק
האירופאי- אסיאתי. היו חששות מבוססים כי היטלר יפנה נגד סטאלין, ויטיל את המדינה
למלחמה בשתי חזיתות. האושופר והס לא רצו בכך.
בריטניה שרדה את 'הבליץ' והתחפרה. במקום לנסות ולעקור אותה, היה מקום לשיחות
שלום. לגרמניה לא היה עניין מיוחד בה, וכל זמן שהאי הקטן לא גילה עניין באירופה של
מדינות הציר, היה יכול להישאר חופשי.
אבל כיצד לשגר שליח שלום? לפני המלחמה התיידד האושופר עם אחווה בריטית
אריסטוקרטית סודית, 'השחר המוזהב', שרבים מחבריה היו שייכים לחברה הגבוהה. בנו של
האושופר יצר קשר עם אחד החברים הבכירים, הדוכס מהאמילטון, כדי שהפניה תעשה דרכו.
סגן הפיהרר הס יצא בחשאי, במטוס האמ-אי 110 המיוחד שהכין, כדי לפגוש את האמילטון
בטירתו בסקוטלנד. התוכנית האצילית לא הצליחה. הס דיבר בכנות, אך צ'רצ'יל לא רצה
שלום עם ההמון
השטני של היטלר. הוא רצה בחיסול הרייך. הס נאסר ליתר המלחמה כפושע מלחמה.
היטלר, שחשש מעריקות נוספות, פעל במהירות. הוא הדיח את כל עוזריו ומיודעיו
של הס. עבור האושופר זאת הייתה תחילת הסוף. גם עבור גרמניה. לאחר שארצות הברית
הצטרפה למלחמה, כיוון ההצלחה התהפך במהירות.
בתאריך 22 ליוני 1941 פלש היטלר לרוסיה. חזון הברית האירופית-אסיאתית של האושופר
התפוגג. כמו רבים אחרים בשלטון הנאצי הוא חיפש פתרון למצב. לאחר התבוסה בסטאלינגרד
היה ברור שהרייך מתמוטט, ותבוסה תהרוס את המדינה על יושביה ומורשתה. פטריוטים
ולאומנים הפנו עורף לפיהרר. האושופר הפך פעיל בארגון שקשר קשר להתנקשות בהיטלר,
ובנו אלברט הצטרף. הקושרים רצו במות היטלר ובהקמת ממשלה אזרחית.
ניסיון ההתנקשות נקרא 'מבצע ואלקירי', והוא התבצע בתאריך 20 ליולי 1944.
פצצה הוטמנה בסמוך להיטלר ב'מאורת הזאבים', בונקר המבצעים שלו בחזית הרוסית. הפצצה
התפוצצה, אך רגל השולחן מנעה פגיעה מושלמת בהיטלר. זה היה סוף המרד. היטלר הזועם
פעל במהירות, והוציא להורג אף את אלה שנחשדו בשיתוף פעולה מרחוק. קרל ואלברט
האושופר הפכו לפושעים, אויבי המדינה ונכלאו.
במקום להוציא אותם להורג העדיף הימלר, שהבין כי המלחמה אינה עומדת להסתיים
כמצופה, לשמור עליהם כקלף מיקוח מול הבריטים. אלברט, שניסה להימלט, הועבר לכלא
שמור בברלין, בו הוצא להורג באחד מימי המלחמה האחרונים. קרל האושופר נכלא בדכאו עד
תום המלחמה, והובא למשפט ב
בשנת 1946, בגיל 75, סיים האושופר את חייו בהתאבדות ברוח מנהגי הסמוראים,
הבושידו. הסמוראי הגרמני איבד את כבודו, תפקידו, מולדתו, והדבר היחיד שנותר לו הייתה
נשמתו. כפעיל באגודת 'הדרקון השחור', חי כל ימיו תחת שבועה לביצוע חרקירי במקרה של
חרפה. הוא רצח את אשתו היהודייה שהייתה שותפה למעשה, ואחר כך ביצע התאבדות יפנית
מסורתית, ספוקו, בה חתך את בני מעיו משמאל לימין בחרב יפנית קצרה.
קרל האושופר היה אינטלקטואל, איש אקדמיה ויועץ. הוא השפיע על סימלי המפלגה
הנאצית, מטרותיה ושיטותיה. הוא שכנע את סגן הפיהרר לבגוד במדינות הציר, וגייס את
האדם שסיפק את המודיעין להפצצת פרל הארבור. עטו הכתיבה את ההיסטוריה, כשכתב את
בריתות אפולו והציר. מעל לכל הוא היה פטריוט, שרצה את הטוב ביותר לארצו. הוא ביקש
את העתיד המזהיר, שישחזר את תפארת העבר. אך תלמידו אחוז הזעם העיוור קילקל את
תקוותיו.
קרל האושופר היה רבה יותר מאשר הערת שוליים בהיסטוריה. הוא היה האדם שמשך
בחוטים. לו הבלוק האירופאי-אסיאתי היה ממשיך להתקיים, המלחמה הייתה מסתיימת אחרת,
והמפה הבינלאומית הייתה משתנה באופן דראסטי. היטלר הרס את סיכויי הצלחה, אך את
האושופר לא ניתן לשכוח. רב מכשפים ואסטרטג על, הוא בנה את גרמניה הנאצית כבבל הגדולה,
לפני שהשליט המטורף ריסק אותה.
קל מאד ליפול בחקר הנאציזם בין המציאותי לדמיוני. הגבולות לעיתים מטשטשים.
הם מטושטשים גם בשכלם של דמויות נאציות רבות, וכך עלולים ליפול בפח הן החוקר והן
הקורא. הרחבת היריעה לתחומים כמו המיסטיקה עלולה להוביל לתיאוריות שנדמות כדמיוניות.
התועלות הנובעות לדימיון כתוצאה מהאיחוד עם חומר מסוים, לעומת התפשטותו
ביקום מפוצל, הן רבות. עולם התופעות מציע כך שיעורים בהשתנות ובתנועה בראשיתית.
יסוד חומרי הוא מוליך טוב מטבעו, המעניק המשכיות לנפש המדמיינת. התפתחות עולם התעופה
היא הסבר מצוין לעלילותיו של קרל האושופר. את פועלו אפשר לסכם במילותיו של שלמה
קאלו:
'בני אדם, בכעסם זה על זה, בשוטמם זה את זה, בצרות עיניהם אלה לאלה
ובחמדנותם, פסקו מלהבין איש את רעהו וירחקו איש מאחיו, ויגרשו את אלוהים מהם
והלאה. ובכסילותם כי רבה ואומללותם שהביאו על עצמם במו ידיהם, נועצו והחליטו להשיג
את אלוהים ולהחזירו אליהם לא בדרך האהבה אשר בלב, אלא בדרך היוהרה הארצית שסימלה
הוא המגדל, הווה אומר – בדרך הלמדנות המתנשאת, וחריפות השכל המחזקת את גובה הלב.'
