שואה ותעופה
הקדמה
ספר זה הוא יוזמה בלעדית
ומקורית של אדם אחד.
אני בן לניצולי שואה
שהקליט את קורות הוריו. שאפתי לערוך ולפרסם את הזכרונות כספר, אך ההתמודדות היתה
קשה מידי. הבנתי שאני זקוק להתבוננות בנושא מנקודת מבט שונה מהמקובל. לכן הלכתי
ועשיתי קורס טיס על מטוסי אולטרלייט, כאחת החוויות שקיויתי כי יעשירו אותי בנדון.
קישרתי להפתעתי בין
תחושות החרדה שלי באוויר לחרדות ניצולי השואה, ובין תחושת התרוממות הרוח בעת הטיסה
לתיאורית העליונות הנאצית. התחלתי לחפש הסברים שונים להיסטוריה מאלה שהכרתי. רציתי
לקשר בין נושא המעוף והתעופה לשואה.
חשתי צורך לכתוב את הספר
גם כיוון שבמהלך חיי חוויתי מקרוב מספר אסונות תעופה גדולים:
הייתי בחיל האוויר במהלך
מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 וראיתי כיצד העליונות האוירית, שמשאבים כה רבים
מושקעים בה, נעלמת כלא היתה כתוצאה מטעויות אנוש.
חייתי שנים אחדות בהולנד,
ואסון מטוס 'אל-על' שהתרסק באמסטרדם בשנת 1992 יצר בי תחושת גורל של טרגדיה
יוונית.
שרתתי בבסיס מחניים בעת
אסון מסוקי היסעור בשנת 1997, והבנתי שזאת תחילתו של תהליך שיוביל לנסיגה מלבנון,
ולפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
אסון המסוקים הניע אותי
לכתוב באתר אינטרנט ניו-יורקי בנושא 'הקשר בין השואה לתעופה'.
בימי המילניום השתלטו
טרוריסטים על מטוס נוסעים שהיה על הקרקע באפגניסטן. פרסמתי פוסט לפיו לוקחים
החוטפים את המטוס ומרסקים אותו בעיר מערבית גדולה. התסריט התממש באסון מגדלי
התאומים בשנת 2001.
ריצ'ארג הליון, ממקימי
ואוצרי מוזיאון התעופה והחלל בוושינגטון, כותב בהקדמה לסיפרו Taking Flight'' את הדברים הבאים:
'ההיסטוריה המעודכנת היא
היסטוריה מיושנת. זאת כיוון שההיסטוריה אינה מציאות אובייקטיבית, אלא שחזור בדמיון
של ארועים שחלפו. דפוסי הדעת שהולמים את דור ההווה לא יתאימו למציאות הדורות
הבאים.'
ייתכן וספר זה ישנה את
תפישת ההיסטוריה שלכם, כי חלק נכבד מהידוע והמקובל עליכם יצטרף לכדי תמונת עולם
חדשה.
