אינדקס

שואה ותעופה

חלק א - פרק 2

חשיבות התעופה לאנושות

ראשי פרקים

· התעופה בתרבות האנושית הקדומה

· התעופה בהיסטוריה המודרנית

· תעופה, כלכלה, גלובאליזם ולוקאליזם

· שנות ה-1960

· היסטוריון התעופה ריצ'ארד הליון

· התעופה בתרבות האנושית הקדומה

השפעת התחבורה על הקיום האנושי היא עצומה. התפתחותה והצלחתה של כל מדינה בשלום ובמלחמה תלויה ישירות באמצעי התחבורה שלרשותה. במהלך ההיסטוריה, והאחדות והעוצמה של כל מדינה השתנו על פי הצלחתה בפיתוח אמצעי ונתיבי תחבורה.

בעולם העתיק, נהר הנילוס עיצב את האימפריה המצרית. אלפי שנים מאוחר יותר, שליטתם של הרומאים בתחבורה היבשתית באמצעות כישוריהם ההנדסיים לבניית דרכים, הביאו לפריחת האימפריה הרומאית. האימפריה הבריטית התפתחה בזכות המספנות הבריטיות, שיצרו עבור הצי הצבאי והמסחרי את כלי השיט הטובים ביותר במאות ה-18 וה-19.

התפתחות התחבורה באמצעות רכבות במאות אלה הביאו להתרחבותה של ארצות הברית מחוף לחוף. מסילות הברזל היו מרכיב מרכזי במהפכה התעשייתית, בהתפשטות העיור ברחבי העולם, ובהתפתחות הסחר הבינלאומי.

גם בימינו משקיעות מדינות מתוקנות רבים מאמצעיהן בפיתוח אמצעי תחבורה חדישים ושמירה עליהם. ההשקעות הממשלתיות, הסובסידיות, והפיקוח על הבעלות והשימוש, הופכות את התחבורה למזוהה מאד עם הלאומיות.

קשה מאד כיום לדמיין עד כמה מהפכנית היא המצאת המטוס. ערש חיי האדם הוא הים, וכל פעילות בו היא טבעית. במשך אלפי שנים שגשגה התחבורה הימית לאורך חופי ימים ונהרות ועיצבה את התרבויות בעולם העתיק. חידושים בתחבורה היבשתית, כמו הגלגל שהומצא לפני יותר מחמשת אלפים שנה, יצרו מהפכות חברתיות ופוליטיות שהשפעתן ניכרת עד היום.

התעופה היא מהפכה תחבורתית בת כמאתיים שנה בלבד והיא חסרה כל רקע תרבותי. המצאת המטוס והתפתחותו המואצת ככלי תחבורה באה כהפתעה מוחלטת למין האנושי. בתחילת המאה העשרים חשבו עדיין רוב בני האדם כי תעופה במכונות מעופפות כבדות מהאוויר תהיה בלתי אפשרית במהלך ימי חייהם. כל המחשבות הפסיכולוגיות אודותיה נלקחו מהמקורות הדתיים, מהמיתולוגיה והפולקלור. יש בהם טקסטים נבחרים שמתארים מעוף על טבעי של אלים ובני אלים, או בעלי חיים. טקסטים אלה נחשבים לחשובים ביותר בשל השפעתם על נפש האדם, ההולכת שבי אחריהם כמזון רוחני ראשון במעלה.

ביהדות דמות האל עצמה מתואר 'כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף'. המלאכים הם לעולם בעלי כנפיים, והתיקרות הגבוהות של הקתדרלות הנוצריות מעוטרות בדמויותיהם. במיתולוגיה היוונית מפורסמת מאד האגדה על איקרוס ודדאלוס, ולא פחות ידוע הוא הסוס המכונף פגאסוס. בתרבויות המזרח הרחוק מופיעים דרקונים מעופפים. אחד מגיבורי הקוראן הוא המלאך גבריאל, המופיע לפני מוחמד בכל מקום בו יחפוץ. זאת התמונה האקזוטית המצטיירת בתודעה כאשר מדברים על מעוף בהקשר התרבותי הקלאסי.

אם נשווה זאת לסיפורים על המלחמות בים וביבשה שגודשים את כל המיתוסים העתיקים, ולדוגמא האיליאדה והאודיסיאה המספרים את סיפור מלחמת טרויה ומסעו הימי של אודיסיאוס, נבין את הפער העצום באיכות ובכמות בין המורשות התרבותיות היבשתית והימית לזאת אוירית.

הרצון להמריא לשחקים ולעוף כציפורים שבה תמיד את הדימיון האנושי. התשוקה להתעלות מעל לסביבה הארצית, לכבוש את אוקיאנוס האוויר, היתה מרכיב קבוע בתרבויות רבות בעולם העתיק, עד לתחילת המאה העשרים.

· התעופה בהיסטוריה המודרנית

השפעת התעופה על ההיסטוריה המודרנית היא רבה מאד. קיים קשר כרונולוגי ישיר בין התפתחויות בתחום התעופה ואירועים היסטוריים חשובים בעידן המודרני. המטוס הוא אמצעי תחבורה המאפשר תנועה פיזית של אנשים וסחורות ממקום למקום, תוך התגברות על כל המכשולים הפיזיים. משמעות הדבר היא שינוי מוחלט של יחסי הכוחות בין העמים. לכן התאפיינה המאה העשרים במלחמות הקשות ביותר בהיסטוריה האנושית. התעופה אינה הגורם היחיד שהביא לתמורות ההיסטוריות אשר יתוארו להלן. היא אחת מהן. אך המעוף הוא סמל לרוח האדם וחירותו וכך נמצאת התעופה במרכז ההתעניינות והעשייה האנושיים. התעופה המכאנית מזוהה בטבעיות עם המעוף הרוחני סמל המרכזי לחירות האדם. ביכולתה לשמש כאבן בוחן, כנייר לקמוס, כביטוי ברור לשורת תופעות, ובכך לאפשר הסבר היסטורי נועז, קצר וקולע.

את הסימן הראשון לאקלים הפוליטי הבלתי יציב שיוצרים חידושים בתחום התעופה, ניתן למצוא עוד בסוף המאה ה-18, במהפכה הצרפתית, שהתרחשה עשר שנים לאחר המצאת הכדור הפורח, שהיה אמצעי התחבורה האוירי המוצלח הראשון בהיסטוריה. הרושם הראשון שעשה בלון המשי הענק המצויר בססגוניות, שהופרח מעלה בפריז באמצעות אויר חם על ידי האחים מונגולפייה, היה עז ביותר. כל אדם, ואף עז וכבש, יכלו מעתה להתרומם לשחקים, ולצפות בעולם כלפי מטה כבני אלים. הנשגב והעליון לא נחשב יותר לנחלת האריסטוקרטיה. התוצאה היתה שהעם מרד בשלטון המלוכני המושחת. אך בהעדר רקע תרבותי נאות השתלט הכאוס החברתי, בדמות המהפכה הצרפתית העקובה מדם. נפוליון, קצין ארטילריה שאפתן, שהיה הראשון שהשתמש בכדורים פורחים בצבא, לצרכי תצפית ארטילרית, ניסה לחולל סדר. המלחמות שניהל גרמו לשפיכות דמים רבה ביותר, ולריאקציה פוליטית.

מלחמת העולם הראשונה פרצה כעשר שנים לאחר טיסת המטוס הראשון, שהומצא על ידי האחים רייט. קדמו למלחמה התפתחויות מהירות של המטוס, שכללו בין היתר את חצית תעלת למנש, והפגנת סגולותיו לצרכי צבא ברחבי אירופה. שכלול ספינת האוויר באותה תקופה והפיכתה לכלי נשק מאיים, השלימו את התמונה. הקיסרויות האירופאיות הותיקות רצו לשמור על הסדר הישן, אך העמים תחת מרותן תססו. הן שאפו, ברוח 'אביב העמים' שהתחולל באמצע המאה ה-19, לחירות ושוויון. התסיסה של הלאומים השונים הביאה למערכת בריתות בין האימפריות, שהתמוטטה בסופו של דבר כתוצאה מלאומנות קיצונית. במהלך מלחמת העולם הראשונה הפך המטוס בהדרגה לכלי נשק חשוב יותר ויותר, שמשך תשומת לב רבה. מלחמה באוויר היתה ססגונית ודינאמית, לעומת המערכה על הקרקע, שקפאה בשוחות, לאחר הקזת דם עצומה של הצדדים. כל דגם מטוס חדש שנכנס למערכה שינה את יחסי הכוחות כי אפשר מודיעין ותקיפה טובים יותר.

כתוצאה מהפצצות אוויר על ריכוזי האוכלוסייה התעצבה במהלך המלחמה 'המדינה הטוטאלית' המודרנית, בה כל אזרח מגויס למאמץ המלחמתי.

התקפות הצפלינים על לונדון במהלך מלחמת העולם הראשונה ציינו את תחילתו של עידן חדש זה. בפעם הראשונה בהיסטוריה היו מדינות גדולות חשופות להתקפות אויב מסיביות על בירותיהן. גבולותיהן הטבעיים הפכו לחסרי ערך.

על המדינות היה לארגן מחדש את אזרחיהן. כל אזרח גויס למכונת המלחמה. הנשים הפכו לכוח עבודה משמעותי, והחליפו במשרות רבות, בבתי החרושת ובשירותים הציבוריים, את הגברים המגויסים.

לתעשית התעופה שצמחה למימדים אדירים היה חלק נכבד בתהליך זה. מערכות היצור והתחזוקה של מטוסים הן יקרות ומורכבות ודורשות כוח אדם רב.

מלחמה זאת שינתה לחלוטין את העולם: הקיסרויות הגרמנית, ההאבסבורגית, הרוסית והעותומאנית התמוטטו בסופה, ומדינות מודרניות הופיעו במקומן.

המדינות הטוטאלית קמה על חורבות קיסרויות כזאת. הקמתן התרחשה מתוך התמוטטותו של סדר ישן ויציב , שהחזיק מעמד אלפי שנים. מסיבה זאת, וכן בגלל אופייה המכאני המשעבד, המדינה הטוטאלית דחפה אזרחים רבים לאמונות חדשות, שהיו להן היבטים לאומניים. היו אלה אזרחים ששאפו להימלט מהשתייכות להמון הסתמי. הם ניסו להגדיר מחדש את זהותם על פי רעיונות שטחיים. השילוב הפוליטי בין הצורך הפסיכולוגי האישי הנצחי בחווית המעוף לצרכי המדינה התבקש מאליו. הוא יצא אל הפועל בתנועות הפאשיזם שפרחו בכל מדינה אירופית, ובאיטליה וגרמניה מעל לכל.

מלחמת העולם השנייה התחילה בתקופה בה התבסס המטוס ככלי התחבורה האווירי הבטוח היחידי, לאחר שספינות האוויר הענקיות בהן הושקעו משאבי עתק לא הוכיחו את עצמן. תור הזהב של התעופה היה בתקופה בין שתי מלחמות העולם. התקופה התאפיינה באירועים פורצי דרך בתחום התעופה, אשר זכו לסיקור ענק במדיה העולמית. להלן שתי דוגמאות:

הטיסה הראשונה סביב העולם

הטיסה הראשונה סביב העולם, ב-1924, תוארה בתקשורת כהזדמנות הגדולה להתקדמות מדעית וחברתית. הטיסה ארכה שישה חודשים. סך הכל נחתו הטייסים ב-29 מדינות. מאות אלפי אנשים חיכו למטוסים בנקודות השיא של הנתיב. הטיסה עוררה יותר עניין מאשר טיסת לינדברג, שלוש שנים אחר כך.

שלושה מטוסים אמריקנים נצחו. סך הכל טסו המנצחים 363 שעות טיסה. עבודת תחזוקה עצומה הושקעה, וצוותים טכניים חיכו בכל מקום. היו נחיתות אונס והחלפות המנועים רבות.

המבצע נתן דחיפה אדירה לתעשיית המטוסים האמריקנית.

הישגם של אנשים אלה הלך לאיבוד בגלל ההתקדמות הטכנולוגית. כיום עושים זאת תוך שעות. הטכנולוגיה כיום לא מאפשרת לדמיין את מה שעשו. אך באותה עת המנצחים עוררו את הערצת וקנאת כל העולם, ובפרט את אלה של גרמניה.

ספינת האוויר איטליה

אומברטו נובילה האיטלקי טס לקוטב הצפוני בפעם הראשונה במאי 1926, כקברניט ספינת האוויר 'נורג'. אחד מנוסעיה היה ראולד אמונדסן, החוקר הנורווגי הנודע, שהיה הראשון שהגיע לקוטב הדרומי באמצעות מזחלות וכלבים, ב- 1911. הספינה המריאה מרומא ב-10 באפריל 1926, ועל סיפונה היו 21 חברי משלחת. קהל גדול ונלהב ליווה את ה'נורג' בקטע הפותח במסעה לקוטב הצפוני.

ה'נורג' היתה ספינה ממולאת מימן, באורך 107 מטר. היא חצתה את אירופה ושייטה בנוחיות, במהירות של 80 קמ''ש. המוני אדם התאספו לקבל את ספינת האוויר בכל מקום שנחתה. דבר זה הסב קורת רוח רבה למנהיג איטליה, בניטו מוסוליני.

ב-11 במאי 1926 יצאה ספינת-האוויר לעבר הקוטב הצפוני., מבסיסה באי ספיצברגן. 16 שעות לאחר מכן היא הגיעה לקוטב, ונובילה הפנה את הספינה דרומה, לעבר אלסקה, מעל אוקיינוס קפוא שלא נודע באותה עת. לבסוף, לאחר שטסה יותר מ-4,830 קילומטרים' ב-71 שעות בלבד, נחתה ה'נורג' קטנטן באלסקה. זאת היתה הפעם הראשונה שמישהו חצה את העולם בטיסה מהים התיכון אל האוקיינוס השקט דרך הקוטב הצפוני.

אמונדסן ונובילה פנו איש לדרכו. נובילה הפליג קודם לארה''ב, שם זכה לקבלת פנים נלהבת. אחר כך שב לרומא, שם ציפתה לו קבלת פנים המונית וחמה עוד יותר. מוסוליני העלה אותו לדרגת מייג'ור ג'נרל.

שנים אחדות לאחר מכן ניסה נובילה לחזור על המבצע בספינת האוויר 'איטליה'. הספינה התרסקה בדרך חזרה מהקוטב הצפוני באוקיינוס הקרח, ומבצע החיפושים אחר הניצולים היה אחד הגדולים שהיו מעולם עד אז. רואלד אמונדסן, שהצטרף לחיפושים, ניספה בתאונת מטוס במהלך החיפוש.

תשומת הלב העצומה בתיקשורת לנושאי התעופה באותה עת לא פסחה על דעת הקהל בגרמניה. הנאצים עלו לשלטון בגרמניה על מצע של השאיפה לביטול חוזה ורסאיי, שאחד מסעיפיו העיקריים היה מניעת יכולתה של גרמניה לפתח את חיל האוויר שכה התגאתה בו. המיליטריזאציה והסוציאליזציה של גרמניה הנאצית נעשתה בעיקר באמצעות פיתוח מואץ של התעופה. מלחמת העולם השנייה התנהלה כאשר העליונות האווירית מכתיבה את התפתחותה. הנאצים היו משוכנעים, עד תבוסתם, כי יצליחו להטות את הכף באמצעות כלי נשק אוויריים פלאיים, כמו הטיל הבליסטי ומטוס הסילון.

לאחר מלחמת העולם השנייה התרחשו לפחות שתי מלחמות אזוריות חשובות שהעליונות האווירית מלאה בהן תפקיד בולט: מלחמת וייטנאם בשנות השישים של המאה ה-20 נמשכה עוד ועוד, כיוון שהאמריקנים סברו שיש ביכולתם לנצח בה באמצעות השימוש במסוקי קרב.

מלחמת יום כיפור ב-1973 בין ישראל למצרים וסוריה התחילה לאחר שהמצרים סברו כי יש בכוחם לצבור מספיק הגנה אווירית שתאפשר תקיפה קרקעית מוגבלת. המחדל והשאננות הישראליים נבעו כתוצאה מהמחשבה שהמצרים לא ינסו לפתוח במלחמה כל עוד אין בידם יתרון אווירי במטוסים.

שנות השישים של המאה העשרים התאפיינו במרוץ לחלל בו גברה לבסוף ארצות הברית, כאשר שיגרה את האדם הראשון לירח. כעשר שנים מאוחר יותר התחילה מעצמה זאת לשגר את מעבורות החלל, ובכך הפכה את הפער בינה לברית המועצות לכה גדול, עד שהאחרונה התמוטטה.

ארצות הברית הפכה למעצמה היחידה בעולם באמצעות ה-SHUTTLE DIPLOMACY . במסגרתה אכפה את השלום העולמי באמצעות צי נושאות מטוסים, ומסעות דילוגים של ראשיה בין בירות העולם.

בשנים האחרונות, עם ההאטה והכישלון המסתמן של תוכנית החלל האמריקנית, הולך השלום העולמי ומתפורר, כתוצאה מטרור פונדמנטליסטי. התקפת הטרור באמצעות מטוסים על ארצות הברית ב-9/11/2001 וכיבוש אפגניסטן ועיראק כתוצאה מכך, היא ביטוי מובהק לסדר גלובאלי חדש ההולך ומתהווה, שבמהלכו מבססת ארצות-הברית את מעמדה כמעצמה העולמית היחידה תוך לבטים פנימיים קשים והתנגדות בינלאומית גוברת. העליונות האווירית הצבאית מעניקה יכולת שליטה על שטחים. מנגד, האוכלוסייה בשטחים הנשלטים מגלה בתיסכול כי מעליה יש מטריה טכנולוגית, שמתפרשת אצלה גם כפטרוניות תרבותית. עם ריבוני מסכים למסירת שטחים כזאת רק באופן זמני, כאשר לציבור הרחב אובדת העירנות והמודעות למכלול הנזק שיגרם לזהותו הלאומית.

· תעופה, כלכלה, גלובאליזם ולוקאליזם

המטוס הבהיר יותר מכל דבר אחר את הקשר בין שאיפות לאומיות לקידמה טכנולוגית. כיוון שהבטיח יתרון צבאי יחד עם שליטה על כוחות הטבע, הפך המטוס לאמת המידה הברורה, הטובה והיעילה מכול להצלחה אישית, חברתית ולאומית. יש תלות של מערכות התעופה בשרותים אחרים, שכובלת את המערכת הביטחונית והאזרחית כולה. מחירם הכספי של כלי נשק אוויריים הוא עצום.

התעופה כרוכה בקשר בל ינתק עם המימד הקיומי האישי. קיים קשר בין התפתחות התעופה להתפתחות האדם. הדבר נובע מחשיבות חווית המעוף במציאות הדימיון היצירתי. מעוף הרעיונות אינו ביטוי שחוק. המעוף הוא המנוע של מחשבותינו והתעופה היא ביטוי מוחשי לכך, במידה רבה כמו מעוף הציפורים בעבר. דימויי עולם התעופה היו פופולאריים ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-20 כיוון שביטאו בו זמנית יכולת והזדמנות. עולם התעופה נתפש כעתיר משאבים, ולפיכך כל אחד יכול למצוא בו את עולמו שלו. המטוס מבטא את הרצון לשליטה על העולם הפיזי, והוגי הדעות בתור הזהב של התעופה התייחסו אליו כאל מכונה פוליטית לעילא ולעילא. מעמד הפועלים יכול לנשום לרווחה, קבע ברטולד ברכט. התעופה בישרה עתיד טוב יותר עבורו. ברוסיה הפך המטוס כמעט לאייקון דתי מהדת הרוסית-אורתודוכסית. הוא ייצג את האלוהים ואת ישועת האדם כמו ישו. המטוס נועד לשחרר את האומה הרוסית מכבלי העבר, שבו היו מרבית הרוסים עבדים וצמיתים של הקיסר והאצולה. החברה הנחשלת ציפתה באמצעותו למעבר מהיר למדרגת האומה המתקדמת והחזקה ביותר בעולם.

בימינו פגה במידה רבה ההשפעה הדרמטית שהיתה למטוס כחידוש טכנולוגי, אך במחצית השנייה של המאה העשרים היתה עדיין למטוס, ועוד יותר לקרוב משפחתו הטיל, השפעה מכרעת על המערכת הפוליטית הבינלאומית. המירוץ הטכנולוגי עשוי להוציא מדינות מאיזון כלכלי. החלטות מוקדמות עשויות להתברר כמוטעות, ושינוי שלהן עולה הון עתק. קשה מאד להעריך את ההחזר הכלכלי כתוצאה מהשקעות בפיתוח תעופתי. אמצעי תעופה חדישים מסיימים בדרך כלל את חייהם לאחר שנים אחדות כגרוטאות ומפנים מקומם לדור חדש. כך קורה שכל החלטה בתחום זה היא החלטה כלכלית ופוליטית אסטרטגית שמשפיעה עמוקות על עצבי המדינה.

להלן שתי דוגמאות:

פרויקט מטוס ה'לביא' בישראל בוטל בשלב מתקדם, מכיוון שנחשב יקר מידי. המבקרים טענו כי ישראל תהפוך ל'מטוס שיש לו מדינה'. ההחלטה הכלכלית החלישה את מעמדה הפוליטי של ישראל כמדינה עצמאית. פרשת שחיתות שנחשפה באותה עת גרמה להתייקרות המטוסים שארצות הברית מוכרת לישראל. החיסכון הכספי שהושג בסופו של דבר מביטול הפרויקט היה מינימלי. ביטול ה'לביא' נתפש על ידי אויבי ישראל כביטוי לחולשת הרוח, וזמן מה לאחר מכן התחיל גל טרור המתאבדים.

שבדיה ניצבה בפני אותה דילמה. למרות הנטל הכלכלי היא החליטה לפתח מטוס קרב משלה. בעקבות ההחלטה שבדיה נחשבת עצמאית יותר מבחינה פוליטית וכלכלית. כל התעשיות הנלוות מבחינה טכנולוגית, כדוגמת אלקטרוניקה ומכוניות, השתלבו ושומרות בזכות המטוס על יתרונן התחרותי בשווקי העולם.

העלויות הגבוהות של פיתוח אמצעי תעופה חדישים, יחד עם יכולת המטוס לנוע בגובה רב מעל מכשולים פיזיים, תרמו מאד לחזון האוטופי של עולם מאוחד. התעופה עשתה זאת כנראה הרבה יותר מכל רעיון או חידוש טכנולוגי אחרים בהיסטוריה. הטייסים הראשונים ביטאו רעיונות וכוונות אוטופיים, אך הם לא הצליחו למנוע שתי מלחמות עולם במאה העשרים.

באותה דרך הטיסה לחלל גרמה לשינוי בתפישת העולם בציבור. מהחלל נראה כדור הארץ כנווה מדבר קסום, ירוק תכול, קטן ושברירי על רקע החלל השחור העוטף אותו. רשמי האסטרונאוטים חלחלו בהדרגה לתודעה הציבורית. זאת בפרט לאחר הקמתה של תחנת החלל הבינלאומית.

כיום הכלכלה גלובלית במידה רבה. התועלת הכלכלית מנצחת את השאיפות הלאומיות. אך הגלובליזציה אינה מבטיחה רציונליות כלכלית. היא עשויה ליצור תחושה של שאננות כלכלית, שדומה לזאת שהיתה טרם המשבר הכלכלי הגדול בשנות השלושים של המאה העשרים. הסמיכות הכרונולוגית בין השפל הכלכלי הגדול לתור הזהב של התעופה, מעידה על קישרי הגומלין ביניהם. המעוף הרוחני הוא חלומו של כל יחיד, והתעופה היא חיונית לשמירת שמיה של כל מדינה. המבחן הגדול ביותר של חברה-מדינה הוא האם היא מסוגלת לקיים אסטרטגית-על מתאימה לכך באמצעות משאבים, כוח אדם, תקשורת וכדומה, ומתוך הבנת הטבע והפגיעות של עצמה. הצלחות וכישלונות של חילות אוויר במהלך ההיסטוריה נבעו, כתוצאה מכך, לא כל כך בשל התאריך, אלא מחמת הנסיבות. לא הטכנולוגיה אלא ראיית הנולד, והבנת וניהול המשוואה האווירית כהלכה, מתוך הכרה בחשיבותה מצד הגורמים התומכים, שיחקו תפקיד מרכזי. כך נוצר פתח נרחב לפרשנות אישית.

השפל הכלכלי הגדול התרחש בתקופת תור הזהב של התעופה. שנות ה-20 העליזות של המאה העשרים ביטאו אופוריה כתוצאה מתחושה של ביטול הגבולות הפיזיים בזכות אמצעי תקשורת חדשים, הרדיו והמטוס. הרציונליות הכלכלית קיבלה ביטוי של חמדנות. תכניות פירמידה כספית היו פופולאריות, וכמוהן גם רכישות נדל''ן חסרות כיסוי: בארצות הברית צפצפו כולם על חוק היובש ומספר הבארים יותר מהוכפל לעומת התקופה טרם האיסור. היתה אינפלציה גם בספורט ושכרם של ספורטאים מפורסמים הפך לדימיוני.

אך הספורט האמיתי היה קניה ומכירה של מניות. שוק המניות הגואה בשנות ה-20 היה פסיכולוגי ביותר. הציבור עקב אחריו בלהט. הוא היה פופולארי כמו הספורטאים המפורסמים. הספקולציות היו מדהימות. זה היה לא יאומן כולם עסקו בספקולציות, ובספקולציות בלבד. האנשים דומה ורחפו באוויר, איבדו את הקרקע תחת הרגליים. לאף אחד לא היה אכפת. נוצר שוק מזויף, שגרם לשגשוג מזויף, שמצא את הפרשנים המומחים שלו. מניות ההייטק של התקופה לקחו חלק חשוב בשוק המניות הגואה. הן המריצו את הספקולנטים להעלות את המניות לרמה גבוהה.

באותה המידה ניתן לקשור בין המשבר הפיננסי של 2008 לקיומם של תחנת החלל הבינלאומית, טיסות נוסעים זולות וצמיחת התעופה האישית. הם מוסיפים לתחושת האוטופיה הגלובאלית, אך אינם ערובה לכלכלה וחברה איתנים. התעופה אינה מבטיחה התנהגות רציונלית כמו שמסחר רגיל עושה. מסחר נורמאלי הוא משוואה בה שני הצדדים מרוויחים במידה שווה. התעופה כמסחר מעניקה יתרונות מפליגים למפעיליה.

אף אדם אינו מעוניין בחזון גלובאלי שבו אין לו שוויון מלא. הגלובליזציה נשלטת על ידי תאגידי ענק, שבסיסם במדינות המפותחות. תאגידים אלה שולטים בחיי האזרח במדינותיהם, והמדינות עצמן פורשות מטריה טכנולוגית וכלכלית מעל המדינות המתפתחות.

על היחיד בחברה מופעלים לחצים רבים: אישיים, מקצועיים, כלכליים, פוליטיים ועוד. כשהלחצים הם מקומיים, האדם מוצא בקלות את מקומו. כשהלחצים נובעים ממקור מרוחק, התוצאה לרוב היא ניכור, חוסר אונים ותשישות. בימינו, רשת לוויני תקשורת מקיפה את כדור הארץ. ערוצי השידור הנפוצים ביותר בהם הם דווקא של תחנות מקומיות קטנות.

הכלכלה עדיין לא מצאה את המנגנון שיאפשר תחרות הוגנת בגלובליזציה. התחרות היא ערך מקודש בחברה האנושית. היא מבליטה את הטוב על פני הגרוע. לאחר מלחמת העולם הראשונה התפרק הסדר האירופאי מאימפריות בודדות שקפאו על שמריהן לעשרות מדינות לאום קטנות ונמרצות.

לתחושת חוסר הנוחות שמקנה הגלובאליות בכלל, יש להוסיף את הבעייתיות הייחודית שיש בתעופה עצמה.

לימוד הטיסה הוא פעילות מסוכנת. להיות תלוי בין שמיים וארץ אינו דבר של מה בכך. בפרט מסוכנת חווית הנחיתה, שהיא המעבר מהשקיפות והרוך השמימיים לאדמה הקשה והאטומה. מה שנדמה בתחילה כתחביב רגוע הוא למעשה עיסוק טוטאלי רב אתגרים, הטומן בחובו אפשרויות רבות, בצד סיכונים רבים לא פחות. קיים שוני רב בין הרגלי תנועת האדם המקובלים לבין אלה של הטייס, שמחייבים תפישת התמצאות חדשה.

הנוסעים במטוסי נוסעים חווים לעיתים תחושת אובדן בטיסה. מתח כתוצאה מדילוגי מרחק מהירים, פחד הגבהים, יחד עם הג'ט-לג כתוצאה משיבוש השעון הביולוגי, גורמים לעליה ניכרת בחולשה. הקירבה הפיזית אינה ערובה לקירבה אנושית. הדיכאון נפוץ כיום יותר מכל עת בעבר.

אין תרופה טובה יותר לדיכאון מאשר הבית והסביבה הקרובה התומכת. יש פתגם אפריקני: 'דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד אחד'. פתגם חכם זה מתאר את הכוחות המקומיים החזקים, הדוחפים את בני האדם לעבר הלאומיות.

קיימת לפיכך התלבטות ומחזוריות בין שליטת החזון הלוקאלי לחזון הגלובאלי. מחזוריות זאת, שעוברים בני אדם כיחידים, פועלת גם על מדינות ומעצמות. בכל מדינה מתנהל ויכוח בנושא. הוא מקביל לויכוח שהתנהל בין מצדדי הקולוניאליזם לשולליו במאה ה-19, ולשסע הפוליטי בין ימין לשמאל ברפובליקת וויימאר. רפובליקת וויימאר נכשלה כיוון שראשיה לא השכילו לבטא את הלוקאליזם הגרמני, לעומת הנאצים שהבליטו אותו, באמצעות הפרת חוזה וורסאי והשקעת חלק נכבד מהתל''ג בתעופה.

בימינו, מלחמת הדמים בעיראק היא דוגמא לכך. ארצות הברית, משליטת הסדר העולמי, אינה מצליחה להשליט את הסדר במדינה, כיוון שיש מיעוט עיקש שעדיין מעדיף את האינטרסים המקומיים, שבמקרים רבים הם משפחתיים ועדתיים.

התוצאה הנוכחית של חזון הגלובאליות היא שאנו חיים בגלובאליזם חלקי, והמערכת הבינלאומית נמצאת בקונפליקט שבין שותפות לתחרות על ההגמוניה בשווקי תבל.

לתעשיית החלל של ברית המועצות לא הוקצו מספיק משאבים כדי לפתח את מעבורת החלל הסובייטית, כאשר היא פגרה עדיין אך במעט אחרי תוכנית החלל האמריקנית. התוצאה של עצירת הפרוייקט היתה הידרדרות עצומה ביוקרתה הבינלאומית של ברית המועצות, שהביאה בסופו של דבר לנפילתה, גם מבחינה כלכלית. השוק הבינלאומי כמעט ונחסם לתוצרת המגוונת של התעשייה האוירית הסובייטית , והרוסים עושים כיום מאמצים רבים כדי לחזור לשווקים הבינלאומיים.

האמריקנים משתפים פעולה בנושא בבניית תחנת החלל 'פרידום' עם מדינות רבות, ובראשן רוסיה. זה צעד כלכלי ביסודו, אך יש לו השלכות פוליטיות מפליגות. הוא שומר על השלום העולמי, אך פתח דלת לחזרתה של רוסיה למירוץ על כיבוש החלל ולמלחמה הקרה.

אירופה היא כיום איחוד פוליטי בעל כלכלה ומדיניות אחת. האיחוד האירופאי משקיע רבות בתוכניות התעופה והחלל ביודעו כי זהו המפתח להמשך היציבות וההתפתחות שלו. תשלובת 'אירבוס', שמייצרת מטוסי נוסעים מתקדמים מחלקים שמיוצרים בכל רחבי אירופה, היא אחת המשענות המרכזיות של האיחוד. למרות זאת סובל האיחוד האירופאי מבעיות כלכליות וחברתיות קשות, בפרט נוכח הפער שבין הצפון הטכנולוגי והעשיר לדרום העני והפחות מפותח.

כלכלת סין תלויה בייצוא הסחורות שלה לרחבי תבל. למרות זאת הסינים מפתחים תעשיית חלל עצמאית שמטרתה ליצור תחושת זהות, מקוריות, ויוקרה לאומית, שמקורן ביוקרה הטכנולוגית שכל שיגור חללית מביא עימו.

הודו, משגרת חלליות לירח ולמאדים במטרה למצב את תדמיתה כמעצמה מתקדמת מבחינה טכנולוגית. התחרות מול סין היא שיקול מרכזי בהשקעת המשאבים הרבים בנושא.

יפן עתירת הטכנולוגיה הובסה בתחרות על שווקי תבל מול סין הזולה. האסטרטגיה הכלכלית בה בחרה יפן היא הדפסת כספים והזרמתם לשווקים במטרה לחלץ את המשק מהמיתון המתמשך. יש במדיניות זאת, שמחקה את צעדי החילוץ הכלכלי של ארצות הברית, אנלוגיה למדיניות החלל של יפן שדוגלת יותר ויותר בשיתוף הפעולה הבינלאומי, דרך השותפות בתחנת החלל הבינלאומית, שהיא בעלת יחידה נפרדת בתוכה.

האופן המגושם של התגבשות הגלובאליזם בימינו מראה כי הוא עלול להתפתח, לאור תלותו של היחיד במשפחה, בקהילה ובעדה בה הוא גדל להפוך לקונפליקט ענק. הגלובאליות נכשלה שוב ושוב במהלך ההיסטוריה מכיוון שהיתה תמיד בעלת מנגנון שליטה מרכזי, ליברלי אך סמכותי. הרומאים נכנעו להונים, הסינים נכנעו למונגולים, הבריטים נכנעו להודים, ועוד. גורל העם היהודי בגולה הוא הוכחה לכך. הם תמיד שלמו את המחיר הגבוה ביותר על האמונה בעולם מאוחד. יהודי גרמניה הם הדוגמא הטובה ביותר.

התפתחות התעופה הבליטה באורח מוגזם, בסגנון דמאגוגי, כל פער חברתי. קבוצות חברתיות רדיקליות רבות השתמשו בתעופה כנשק עיקרי, לגיטימי מבחינתן, חיוני והרסני.

התעופה שימשה למאמצים רדיקליים של קבוצות פוליטיות כמו הנאציזם והטרוריזם האיסלאמי. הפרופיל הגבוה של העיסוק בתעופה הפך כל מבצע שלהן למוצלח, גם אם הן נכשלו. תשומת הלב הרבה של הממשלות לכך הוסיפה שמן למדורה.

חווית המעוף היא חלומו הסודי של כל יחיד. הוא כרוך בקשר טבעי ואורגאני עם התעופה. במהלך התבגרות עידן התעופה, כאשר המטוס הפך לאמצעי המלחמה העיקרי, והטיסה הפכה במקביל לחוויה המונית, התחוללה תמורה דרמטית במערכת הציפיות של אנשים רבים. הם חוו תיסכול, אובדן שליטה, היעדר איזון חברתי, יציאה מאופוריה והתרסקות של תקוות, שהיו חזקים הרבה יותר מאשר בתחילת העידן.

שנות ה-1960 הם אולי הדוגמא הטובה ביותר לפער שיש בין תוכנית התעופה הגלובאלית לצורך בחווית המעוף האישית. למרות שבתקופה זאת הגיעה האנושות לשיא הישגיה בתעופה, דרך שיגור האדם לירח, על פני כדור הארץ התפתחה תרבות הסמים, ובני הנוער עסקו ברובם בסמים משכרים, כשהם מחפשים בדרך זאת את חווית המעוף האישית. אפשר היה אולי להסיק מכאן כי בארצות המערב הגיע פיתוח התעופה לבשלות, עם התובנה שאין קשר בין חווית המעוף הפסיכולוגי המרתקת לחווית הטיסה במטוסים, שהפכה משמימה כנסיעה באוטובוסים, אך יותר נכון יהיה לחשוב כי בני הנוער חשו תסכול כתוצאה מכך שחווית התעופה בחלל, עם כל היתרון הכלכלי והטכנולוגי שהעניקה לעוסקים בה, הפכה נחלתה של אליטה מצומצמת בלבד.

השימוש שעשו הטרוריסטים במטוסי נוסעים במתקפת ספטמבר 2001, ויותר מכך תגובתה הנחרצת של ארצות הברית, מעיד כי התעופה נותרה, במישור הלוקאלי ובמישור הגלובאלי כאחד, בלב מעייניה של הנפש האנושית, וכי הקשר בין חווית המעוף לחווית הטיסה קיים ויישאר לעד.

תיאור עז של הקונפליקט בין הגלובליזציה ללוקאליזם מביא סופר המדע הבדיוני המפורסם ה.ג. וולס. ב-1907 התפרסם וולס עם הספר: 'המלחמה באוויר'. הספר מתאר את חורבן העולם כתוצאה ממלחמות אוויריות בין המעצמות. המלחמה מתחילה כתוצאה מחרחור מלחמה אישי על ידי קברניט ספינת אוויר גרמנית. התוצאה היא התפשטות מהירה של המלחמה ברחבי תבל, הרס גלובאלי של מרכזי האוכלוסייה האזרחית, שלאחריו חזרה לכלכלה בראשיתית, כמו גם אי סיום מעשי של המלחמה, הממשיכה אי שם גם לאחר שגיבור הספר חוזר לכפר מולדתו שחרב.

ספר שני ומפורסם יותר של וולס הוא 'צורת הדברים שיבואו' מ-1936. הספר מתאר את התמוטטות המערכת הפוליטית הבינלאומית לאחר מלחמת העולם הראשונה, שמסתיימת במלחמה אווירית גלובאלית הרסנית. לאחר שעולם חרב, מתגלה שנותרו אי שם מספר טייסים על מטוסיהם, המחדשים את הקשר התחבורתי בין מקום למקום. המונופול התחבורתי מעודד אותם להקים את 'דיקטטורת התעופה'. זה איגוד עולמי של חברות תעופה, המנהל בתבונה את העולם כיחידה אחת. הועידה הראשונה של הארגון מתקיימת בעיר בצרה. הספר הפך לסרט ב-1938. הצופים באנגליה ראו על המסך נחשולי מטוסים המפציצים את לונדון. תגובת הציבור היתה כי מדובר במדע בדיוני לשמו, שאין סיכוי שיתממש.

וולס תיאר בספר 'העולם הופך חפשי' את השואה האטומית, ובספר 'האי של דר מורו' את תועבות השינוי הגנטי על בסיס תורת הגזע. הוא זכה לכבוד מלכים לאחר מלחמת העולם השנייה, כיוון שמרבית חזונותיו התממשו.

וולס היה חסיד הממשלה העולמית, המורכבת מאליטה של משכילים. למרות זאת מימוש מלא של חזונו נראה כיום קשה, כיוון שמתנהל מאבק עיקש על הגלובליזציה במספר אזורים בעולם, בפרט בעולם הערבי והמוסלמי שבהם מוסד המשפחה המורחבת הוא דומיננטי.

הניסיון ההיסטורי מלמד כי במהלך אלפי השנים של התרבות האנושית נשארה חווית ההתבגרות האנושית דומה, וכל דור שואף להמציא את עולמו מחדש. האנושות התפתחה באמצעות קפיצות דרך מחשבתיות, אשר נבעו ברובן כתוצאה מחווית ההארה של יחידים. ההארה היא הבזק רגעי של השראה ותובנה שבמהלכו צץ פתרון לבעיה קיימת. ההארה עשויה להתפתח במקרים רבים לחווית מעוף רוחנית, שהיא הינתקות זמנית מכבלי כוח המשיכה וריחוף מעל המציאות. לכן התעופה, שהיא הביטוי המציאותי של המעוף הרוחני, מתאימה להיות הפעילות בה ההארה תמצא את אישורה ותתפתח. בהיעדר מורשת תרבותית מתאימה למהפכה התחבורתית המהפכנית, הקוטביות שבין המעוף לתעופה על הציר הכלכלי והציר הגלובאלי עלולה להימשך בעתיד הנראה לעין, כי ככל שאמצעי התעופה למיניהם ישתכללו כן יגדל גם מספר האנשים שיחפצו בחווית המעוף הרוחני האישי. זאת כי משאלת המעוף ניצבת בבסיס תודעת המשאלות של האנושות.

· שנות ה-1960

המעוף הרוחני הוא סמל מרכזי של רוח האדם וחירותו. התעופה נמצאת עקב חשיבותה הבטחונית במרכז ההתעניינות והעשייה האנושית. לכן התעופה המכאנית מזוהה בטבעיות עם המעוף הרוחני. התפתחות התעופה מאפשרת פירוש היסטורי קצר וקולע לכל האירועים והתהליכים החשובים בתקופה המודרנית.

שנות השישים בתרבות הפופולרית הוא מונח המשמש כדי לתאר את תרבות הנגד והמהפכה בנורמות חברתיות בלבוש, מוסיקה, סמים, אמנות, מנהגים חברתיים, שחרור האישה ועוד, שאפיינו את העשור שבין 1963-1974 בערך, והשפעתם הניכרת נמשכת עד היום. שמרנים גינו את העשור כסובל מעודף ראוותנות וחוסר אחריות, וריקבון בסדר חברתי, בגלל ההרפיה באיסורים חברתיים שנוגעים במיוחד לגזענות וסקסיזם שהתרחשו בתקופה זו.

שנות השישים הפכו לשם נרדף בפוליטיקה ברחבי תבל לאירועים ומגמות חדשים ורדיקליים, וחתרנות פוליטית. באפריקה היתה זאת תקופה של שינוי פוליטי רדיקלי וכ-32 מדינות קבלו את עצמאותן מהשלטון הקולוניאלי האירופי. תביעות לשוויון זכויות נתנו אותותיהן גם בעולם המפותח, ובמיוחד הפגנות המחאה של השחורים בארצות הברית בהנהגתו של מרטין לותר קינג. התחיל גם הגל הגדול של הפמיניזם הליברלי.

בזירה הבינלאומית חלה הסלמה ניכרת במלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, אשר כמעט והגיעה לכדי שואה גרעינית בשנת 1962. הקמתה של חומת ברלין והפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה המחישו את הקרע המתמשך בין שתי מעצמות העל. המלחמה הקרה מצאה את ביטויה במישור הצבאי הקונבנציונלי, במלחמת וייטנאם, במידת מה גם מלחמת ששת הימים, ובעיקר במישור הטכנולוגי. זאת במסגרת מירוץ החימוש בטילים בליסטיים נושאי ראשי נפץ אטומיים. במקביל התנהל מירוץ אזרחי לחלל, באמצעות תקציב קטן יחסית וכחלק ממירוץ החימוש, שראשיתו בשיגור האדם הראשון לחלל על ידי ברה''מ ושיאו במסעה של אפולו 11 מארה''ב שהנחיתה את האדם הראשון על הירח.

יותר מכל ייזכר העשור בשל תרבות הצעירים המתירנית, שהתפתחה בצפון אמריקה ובאירופה, במסגרת תת תרבות ילדי הפרחים. בד בבד עם התרחבות מערכת תקשורת ההמונים. תרבות זו, פציפיסטית ואנטי-קפיטליסטית, דחתה את ערכי דור ההורים ויצאה נגד איסורים מיניים וחברתיים ארוכי-שנים, בנצלה את תפוצת המריחואנה ואת פיתוח הגלולה למניעת הריון. להקת הביטלס ואמן הפופ אנדי וורהול נתפסו כחלוציה של תרבות זו. בלונדון ידועה התקופה כתקופת "לונדון החוגגת", שהצטיינה בפריחה של תרבות, אופנה, מוזיקה ויצירה צעירה ומשוחררת.

חלק מהפרשנים ראו בתקופה זו מחזור קלאסי של סיום תקופה של תרבות נוקשה, שאינה מסוגלת להכיל את הדרישות לחופש פרט גדול יותר, והשתחררה מהאילוצים החברתיים של העידן הקודם באמצעות חריגה קיצונית מהנורמה. עם זאת, זה לבדו אינו מסביר את האופי ההמוני של התופעה.

במסגרת מאזן האימה הצבאי המעצמות התחמשו באלפי טילים המחומשים בראש נפץ אטומי. מרוץ זה נמשך כשלושים שנה, החל משנות החמישים וכלה בשנות השמונים של המאה העשרים. הוא נפסק לאחר שהמעצמות חתמו על הסכמי פירוק חלקי של נשק זה, שאחוז קטן ממנו מסוגל להשמיד את העולם כולו.

מרוץ החימוש יצר את המלחמה הקרה, שבה שררו עוינות ונתק תרבותי ופוליטי בין העולם הקפיטליסטי והקומוניסטי, בצל החשש מעימות גרעיני ביניהן. היתה זאת תקופה מוזרה שנשלטה על ידי מספר מצומצם של פוליטיקאים וגנרלים, ושבה אף אחד, בשום מקום, לא ידע מה ילד יום. תחושת חוסר ההיגיון, אם לא חוסר השפיות, של מירוץ החימוש התפשטה בעוצמה רבה בקרב הצעירים בכל פינה בכדור הארץ. היא יצרה את החברה הפוסט-מודרנית, שבבסיסה ייאוש וספקנות כלפי הממסד, ובמקביל הישענות על העצמי בלבד וחיפוש אחר מפלט תרבות אלטרנטיבית.

המקום החשוב בתיקשורת שתפש הטיל לאחר מלחמת העולם השנייה בדעת הקהל העולמית מקביל לזה של המטוס לפני המלחמה. הטיל הפך ללהבה הגדולה ביותר במדורות השבט העולמית. המדורה האלקטרונית, שהוא כינוי רווח לטלוויזיה בעלת הערוצים הבודדים, היתה לאמצעי שדרכו שודרו כל החדשות בכלל ובנושא זה בפרט.

נושא נשק הטיל האטומי נמצא לכאורה במחוזות בלתי נתפסים בעליל על ידי האזרח הפשוט. אך למעשה הוא אינו אלא צורה מודרנית של האש העזה אך הבלתי רציונאלית, המהווה את יסוד הציביליזציה, כמו שפרויד תיאר. אלה הם אינסטינקטים שפועלים ומפעפעים מתחת לציוויליזציה. הטיל הבליסטי נתפש בתודעה האנושית ככלי נשק מסוכן ביותר מצד אחד, וכאמצעי תחבורה מלהיב לכיבוש החלל מצד שני. הטיל הבליסטי, באמצעות מאזן האימה שיצרה ההתחמשות העולמית בו, גרם לרפלקס הפחד המשתק את עמוד השידרה. באופן פרדוקסלי, באמצעות מעופו האנכי ורב העוצמה לגבולות לא נודעים, הוא גם שיחרר מפחד זה.

בשנות החמישים של המאה העשרים היה החשש ממתקפת טילים אטומיים בראש סדר היום העולמי, ובשנות השישים היה כיבוש החלל באמצעות אותם טילים ומדענים הנושא החשוב ביותר.

בשנת 1959 נבחרו הקוסמונאוטים והאסטרונאוטים הראשונים. תור הזהב של המרוץ לכיבוש החלל התרחש בשנות השישים. בהפרשי זמן קצרים שיגרו הצדדים טילים, שכל אחד מהם היווה שיפור טכנולוגי משמעותי לעומת קודמו. כל שיגור היה מרשים יותר. היה זה מירוץ הישרדות, שברה''מ הובילה בו בתחילה. המירוץ היה ממש מירוץ, עם לוחות זמנים לחוצים. אינספור טילים ולווינים של שני הצדדים התרסקו בעת השיגור ובחלל. הכישלונות הגדולים יותר היו מנת חלקם של הסובייטים.

בתאריך 12 לאפריל 1961 שוגר לחלל יורי גגארין, האדם הראשון בחלל. האסטרונאוט האמריקני הראשון, אלאן שפארד, שוגר לחלל חודש לאחר טיסת גגארין. החוויה של גגארין, וכל הקוסמונאוטים והאסטרונאוטים אחריו, היא חוויה הוליסטית מיסטית, שנבעה מהשילוב של הציפה בחוסר משקל בחלל, יחד עם הצפייה בכדור הארץ היפהפה, הידיעה שהם נמצאים בפסגת מפעל טכנולוגי מתקדם שאין שני לו, ועיני כל העולם צופות בהם.

תחושת אכסטאזה אחזה בהמון הרוסי לאחר הנחיתה. שיגור האדם הראשון לחלל יצר תהודה עולמית. היתה זאת מכה עצומה ליוקרה האמריקנית, שחייבה את הנשיא קנדי להכריז על תוכנית לשיגור האדם לירח בתוך עשר שנים. קנדי פנה למדען הטילים הנאצי לשעבר פון בראון שיגבש תוכנית שתעמיד את ארה''ב שוב במקום הראשון. פון בראון כתב לו בתשובה מסמך בן עשרה עמודים, בו היה משפט שהוא מאמין כי 'יש אפשרות לנחות לפני הרוסים על הירח'. קנדי קרא בנאום היסטורי לאומה האמריקנית להתמסר להשגת מטרה זאת עד תום עשור שנות השישים.

בשנות השישים של המאה העשרים הגיע שיאו של המירוץ לכיבוש החלל, עם תוכנית של שתי המעצמות להנחית אדם על הירח. תוכנית אפולו האמריקנית החלה לקרום עור וגידים, עם ניסויים במנועי הטיל הענק סטורן 5. תוכנית ג'מיני האמריקנית התקדמה באותו זמן במהירות, וצמדי אסטרונאוטים שוגרו מידי חודשיים כמעט.

קוריולוב, ראש תוכנית החלל הסובייטית, קיבל גם הוא אישור לטיסה לירח, עם הטיל אן-1, אך בתקציב מוגבל. במקביל הוא תכנן את החללית שתישא את הקוסמונאוטים לשם. בשנת 1969 נכשל בבייקונור השיגור הראשון של הטיל, ובזאת הסתיים, בפיצוץ אדיר על כן השיגור, המירוץ לחלל בין ארה''ב לברה''מ. ההחלטה להפסיק להשקיע בנושא היתה זאת טעות גורלית של ההנהגה הרוסית, שהעדיפה להשקיע במקום זאת בחימוש צבאי. ברה''מ, שפתחה במרוץ לחלל, הובילה בו בתחילה בפער גדול. היא לא רק שיגרה את הלווין הראשון, בעל החיים הראשון, והאדם הראשון, אלא גם את הלווין הראשון לירח, הוציאה את האדם לראשונה מחוץ לחללית, ובנתה ראשונה תחנת חלל. ייתכן ותחושת ההישג גרמה לשאננות בהמשך הדרך, שארה''ב ניצלה כדי להדביק את הפיגור.

גם כיום נראה שהישגי ארה''ב אינם מאפילים על החלוציות וההישגיות של הסובייטים. לסובייטים היתה טכנולוגיה מקורית ועדיפה בתחומים שונים. דוגמא לכך היא מעבורת החלל שלהם, שטסה פעם אחת בלבד אך היתה בעלת תכונות משופרות לעומת מקבילתה האמריקנית. הניסיון הסובייטי בחלל בא לידי ביטוי בעת בניית תחנת החלל הבינלאומית. הם הכירו יותר מהאמריקנים בחשיבות החלל הקרוב, והיו היחידים שהיתה להם תחנת חלל גדולה במשך עשרות שנים. הלקחים שצברו שימשו נדבך חשוב בבניית התחנה הבינלאומית.

חצי מיליארד בני אדם צפו בטלוויזיות ברחבי תבל בשיגור אפולו-9. בתאריך 20 ליולי 1969 נחת ניל ארמסטרונג על הירח. היה זה צעד קטן לאדם, זינוק ענק לאנושות. יחד עם המראת הטיל, המריאה האנושות כולה למציאות חדשה וקסומה לכאורה.

פון בראון יזם עוד 5 טיסות מאוישות מוצלחות לירח. העובדה שמדעני הטילים הנאציים הם אלה שניהלו את תוכנית החלל בארצות הברית הוסיפה למבוכה ולבילבול של הדור הצעיר, שהתקשה לעכל זאת.

הפמיניזם, שהיה נושא מרכזי בשנות ה-1960, ביטא הבדל מרכזי בין תקופה זאת לנאציזם שהעיסוק בו, ובשואה בפרט, נמחק באותה התקופה מסדר היום הציבורי. היטלר סבר שמקומן של הנשים בבית. הוא לא גייס אותן למאמץ המלחמתי, לא כחיילות ואף לא כפועלות במפעלים. הוא ראה את ייעודן של הנשים כעקרות בית, שתפקידן העיקרי הוא להביא ילדים לעולם, ולתמוך בגברים המשרתים את הרייך.

שנות ה-1960 היו לדוגמא הטובה ביותר לפער שקיים בין תוכניות התעופה הממשלתיות לצורך בחווית המעוף האישית. למרות שבתקופה זאת הגיעה האנושות לשיא הישגיה בתעופה, דרך שיגור האדם לירח, היה המירוץ לחלל נגזרת בלבד של מירוץ החימוש והושקע בו תקציב קטן יחסית. על פני כדור הארץ התפתחה תרבות הסמים, וחלק גדול מהצעירים עסקו בסמים משכרים, כשהם מחפשים בדרך זאת את חווית המעוף האישית. אפשר היה אולי להסיק מכאן כי בארצות המערב הגיע פיתוח התעופה לבשלות, עם התובנה שאין קשר בין חווית המעוף הפסיכולוגי המרתקת לחווית הטיסה במטוסים, שהפכה משמימה כנסיעה באוטובוסים, אך יותר נכון יהיה לחשוב כי בני הנוער חשו תסכול כתוצאה מכך שחווית התעופה בחלל, עם כל היתרון הכלכלי והטכנולוגי שהעניקה לעוסקים בה, הפכה נחלתה של אליטה מצומצמת בלבד.

קברניטי החברה והכלכלה חשבו גם כי מכיוון שכוחות התעופה המשמעותיים היו בשליטה בלעדית של הצמרת הצבאית והפוליטית, ניתן ליצור כהמשך ישיר לכך גם אסטרטגיה ליצירת חברה יציבה. היא כונתה 'האסטרטגיה של התשוקה'. הרעיון מאחורי פסיכולוגית הפירסום, שהיה הכלי העיקרי להפצת האסטרטגיה, הוא שמוצר אינו מיועד לספק צורך ישיר, אלא גם צורך עקיף, פסיכולוגי. האנשים החזקים ביותר בעולם הם אלה המסוגלים לקרוא את דעת הקהל, ולספק לו את מבוקשו. הסביבה עשויה לחזק את האישיות, ולמוצרי הצריכה יש את היכולות לחשוף תשוקות חבויות, ולהעניק לאנשים תחושה של זהות משותפת עם הסובבים אותם.

אך הפסיכולוגים גילו עד כמה קשה להבין ולהשפיע על המבנה הפנימי של האישיות. הם רדפו אחר 'רוח רפאים' שעל פיה השכל האנושי ניתן למניפולציה ולהשפעה מבחוץ על ידי גורמים חיצוניים. הם גילו כי בני האדם הם יצורים מורכבים הרבה יותר. היישום הילדותי של הפסיכואנליזה זכה לביקורת נוקבת כיוון שלא ענה על בעיות וצרכים מהותיים, כדוגמת הזנחת הנוער, ויצר בעיות של עודף מוצרים בלתי חשובים.

השפע המלאכותי הריקני יצר יצר תיסכול ריגשי. לבני האדם יש קשת רחבה של ביטויים רגשיים, שיש לתת להם מרחב מחיה, ולא לאכוף אותם באמצעות הנורמטיביות הצרכנית. מקור הרוע אינו, ברוב המקרים, הקונפליקט הפנימי אלא החברה עצמה. ויכוח זה גלש לפסים אלימים בשנות השישים של המאה העשרים. ההתנגדות לתרבות הצריכה ההמונית הביאה לגלי מחאה, שהושפעו מהוגי דעות כמו וילהלם רייך והרברט מרקוזה, אשר התנגדו לתורת פרויד כפי שפורשה על ידי המימסד. הוקמו תנועות מחאה סטודנטיאליות, שניסו להתעמת באופן ישיר עם הממסד השולט, שעיצב את חייהם לא לפי רצונם.

ניסיון המרד כשל. כתוצאה מכך, החלה לחלחל בקרב הצעירים בהדרגה המחשבה שאם אי אפשר לסלק את משטרת המוחות באמצעות ביטול התאגידים והמדינה, יש למצוא דרך להיכנס אל הנפש ולסלק ממנה את מנגנון השליטה שהם השתילו בה. זאת כדי ליצור עצמי חדש, ובעקבות זאת חברה חדשה, שתמצה את הפוטנציאל האנושי באמצעות חיפוש פנימי. אחת הבולטות בטכניקות שנועדו לשחרר את העצמי, וללמד את האדם להיות הוא עצמו, היתה הסמינרים של ורנר ארהארד. על פי ארהארד, הרעיון לפיו יש גרעין אישיות בכל אדם הינו עוד מגבלה בדרך לחירות אישית. במציאות אין עצמי קבוע. מטרת הסמינרים שלו היתה לחשוף את שכבות האישיות עד לאחרונה והפנימית ביותר שבהן, כדי לגלות שהגלעין הוא למעשה חסר משמעות. כאשר בני האדם השילו את כל השכבות של אישיותם, עד האחרונה שבהן, הם מצאו כי מה שנותר הוא חלל ריק.

החלל הריק הוא מקום מצוין לעמוד בו, ונקודת מוצא יוצאת מהכלל להתחיל ממנה. מהחלל הריק בלבד אפשר להתחיל ליצור באופן מקורי, ולעצב חיים שאותם ממציאים בכנות. להיות מה שרוצים להיות. מבלי שקישר לכך במישרין, יש בתורתו של ארהארד קשר ישיר לכיבוש החלל. אי אפשר שלא להשוות בין דמות האסטרונאוט בחליפת חלל לבנה, המרחף כדמות זעירה על רקע החלל החיצון הריק והאפל, מבלי לעשות הקבלה לתובנות החלל הפנימי שבאדם.

יש דימיון רב בין שנות ה1960 לתקופה שקדמה לעלית הפאשיזם באיטליה והנאציזם בגרמניה. עלית הפאשיזם והנאציזם התבצעה על ידי צעירים שערכו תפנית קיצונית ימינה והפכו ללאומנים נלהבים לנוכח מה שחשבו כחוסר אחריות וריקבון בסדר החברתי.

הפוטוריזם [עתידנות] היתה תנועה אמנותית וחברתית שקמה באיטליה בראשית המאה ה-20. היא היתה בעיקרה איטלקית, אך היו תנועות מקבילות לה גם ברוסיה, אנגליה ומדינות רבות אחרות. הפוטוריזם פנה לרגשותיו של האדם המודרני, ולהתנסותו באמצעי הייצור, התיקשורת והתחבורה המתקדמים והמהירים, מהמטוס ועד לטלפון, מהקולנוע ועד למזון המהיר. אלה הם כל ביטויי הקידמה שמשנים בהכרח את כל חיי היומיום, ובדרך זאת משנים את אופני הביטוי של המשורר והצייר. הפוטוריזם ביטא תיעוב עז לכל מה שהוא ישן, ובמיוחד למסורת הפוליטית והאמנותית. הפוטוריסטים העריצו מהירות, טכנולוגיה, נעורים, ואלימות. הם אהבו את המכונית, המטוס, והעיר התעשייתית. כל אלה ייצגו עבורם את ניצחון הטכנולוגיה האנושית על הטבע. הפוטוריסטים פעלו בתחומי אמנות רבים, כולל ציור, פיסול, קרמיקה, עיצוב גראפי, עיצוב תעשייתי, עיצוב פנים, תיאטרון, קולנוע, אופנה, ספרות, מוזיקה, ארכיטקטורה, ואפילו גסטרונומיה. המטוס הפך לשחקן ראשי בדרמה הפוטוריסטית. הציור האוירי נחשב כפיסגת הישגי הפוטוריזם, ואופייני לשלב האחרון של התפתחות התנועה, בסוף שנות ה-1930 וראשית שנות ה-1940.

היו קווים מקבילים רבים מאד בין הנאציזם לפוטוריזם: אהבת העתיד והנעורים, אהבת המודרניזציה והטכנולוגיה, האלימות, הלאומנות, המלחמה, ועוד. היטלר ורבים מראשי התנועה הנאצית התחילו את דרכם באגודות ה'טולה' וה'וריל'. היו אלה כתות זעירות להתפתחות המודעות, שינקו את השראתן מדמויות ספיריטואליסטיות מפורסמות במאה ה-19. אגודת 'טולה' במינכן, בה היה חבר היטלר בראשית דרכו, היתה תנועה אחת מיני רבות לפיתוח המודעות וההתפתחות האישית, שהתמחתה בספיריטואליזם. בברלין פעלה 'אחוות הוריל', שהפכה לימים לגרעין הסודי הקטן בליבה של 'אגודת טולה'. בעוד את 'הטולה' ענין יותר העיסוק בחברה ובפוליטיקה, 'הוריל' התמקדו בעיסוק בהתפתחות האישית והמדעית. ראש האחווה היה קרל האושופר, שהיה גנרל בדימוס ממלחמת העולם הראשונה, ותלמידו של המיסטיקן הרוסי המפורסם גורדייף, שהיה פופולרי גם בשנות ה-1960. לימים הפך האושופר לנדבך מרכזי בתנועה הנאצית: כפרופסור לגיאופוליטיקה הגה את מושג 'מרחב המחיה'. הוא היה יועץ מדעי ראשי ל'מיין קאמף', מעצב האסטרטגיה הבינלאומית של הנאצים, ומיוזמי ברית גרמניה-יפן. גורדייף והאושופר טענו כי יש להם קשרים עם אחוות טיבטיות, והאושפופר עבר טכסי חניכות אצל נזירים טיבטיים. הוא טען שהאחוות הטיבטיות הסודיות שולטות בסוד ה'סופרמן', מושג שהפך מרכזי בהחלטת הנאצים לאמץ צורה קיצונית של השבחת הגזע. חברי האחווה ערכו תרגילי ריכוז, יוגה ומדיטציה.

בתחילת המאה העשרים היה השימוש בסמים משכרים רבים, האסורים כיום על פי חוק, חוקי ונפוץ. יש תאוריה הגורסת כי המקור לעיוות הנפשי של היטלר, ושל רבים מהצעירים שנהו אחריו, מקורו בשימוש בסמים, כולל סמי הזיה אשר שמשו כגורם מעצב של השקפת עולמו. היטלר זיהה את הפופולאריות העצומה של הסמים בתקופתו, בה הסמים הרכים והקשים ניתנו למכירה בכל בית מרקחת. התנועה הנאצית שימשה כתחליף להתמכרות לסמים. היא היתה התמכרות אחרת, תלות יתר שהיתה בטוחה יותר למראית עין. היטלר התמכר לסמים מרפאים, שכללו אמפטמינים, בהשפעת הרופא האישי שלו. הם שימשו במקור להרגעת המתחים בקיבתו ולשיפור עירנותו, אך היתה להם השפעה עצומה על ההחלטות הגורליות שלו. הוא פעל בהשפעתן מתוך תחושת אופוריה שלא במקום. בתקופת המלחמה היה השימוש בסמי מרץ נפוץ בקרב הלוחמים בצבא הגרמני, ואספקתם התבצעה על ידי רופאים צבאיים.

בשנות ה-1960 גידלו רוב הצעירים שיער ארוך ופרוע. השיער הארוך המתנופף ברוח הוא הביטוי האישי ביותר של יסוד האויר בגוף האדם. המחזמר 'שיער' הוא מסימלי התרבות החשובים של התקופה. המחזמר מתאר את חייו הקצרים של צעיר מרדן, שנשלח כחייל לווייטנאם ומת במלחמה.

כמו במחזמר, הסתיים עידן שנות ה-1960 בתבוסה במלחמת וייטנאם ובמלחמת יום הכיפורים של ארצות הברית וישראל מול הגוש הסובייטי. העולם ניקלע למשבר האנרגיה, אך בניגוד למצב ערב מלחמת העולם השניה הנוראה, לא התרחשה הפעם מלחמה עולמית. המלחמה הקרה המשיכה, אך הצדדים הבינו כי מירוץ החימוש מסוכן מידי ופעלו לצימצומו. במקביל הביאו הישגיהם של האמריקנים במירוץ לחלל, ובפרט המשימות המאוישות לירח ושיגורי מעבורות החלל, ליתרון פוליטי, חברתי וטכנולוגי, שנימשך עד היום.

המשבר חיזק את התרבות האלטרנטיבית של שנות ה-1960, שהפכה להיות בהדרגה למרכזית, דרך עיסוק בנושאים כמו איכות הסביבה, קיימות, שיפור העצמי, רוחניות, דת, השואה, זכויות הפרט, פלורליזם תרבותי ועוד, שכיום הם בליבת התרבות המערבית. רוב התיקשורת העולמית נעשית כיום באמצעות האינטרנט, שמחליף בהדרגה את העיתון והטלוויזיה, ומסמל בזכות אינספור ערוציו את פוטנציאל חווית המעוף והתעופה האישיים של כל אדם.

· היסטוריון התעופה ריצ'ארד הליון

רי'צ'ארד הליון הוא מחשובי ההיסטוריונים של התעופה בימינו, וממקימי מוזיאון התעופה והחלל בוושינגטון, שהוא המוזיאון בעל מספר המבקרים הרב ביותר בעולם. הליון חיבר ספרים רבים, שאחד החשובים בהם הוא TAKING FLIGHT [בעברית 'לקחת טיסה'], שעוסק בהתפתחות התעופה משחר האנושות ועד ימינו אלה. הליון הוא בין ההיסטוריונים המעטים שמייחסים להמצאת המטוס חשיבות רבה במיוחד, וקובע שהמטוס שינה לחלוטין את פני המציאות.

אך גם הליון אינו מייחס להתפתחות התעופה את אותה חשיבות שמוענקת לה בספר 'שואה ותעופה', כגורם המשפיע ביותר בעיצוב ההיסטוריה המודרנית. הסיבה לכך, בין היתר, היא שהליון אינו משתמש במושגים 'מודעות אוירית' ו'תודעה אוירית'.

מרכזי במסגרת הגישה החוקרת את המטוס כתופעה מקיפה הוא העיסוק במושגים 'מודעות אוירית' ו'תודעה אוירית'.

המושג 'מודעות אוירית' נוצר על ידי חוקרים כדי להסביר את ההתלהבות הראשונית של האומה האמריקנית מהמכונה המעופפת. בעיקבות זאת התחילו היסטוריונים להשתמש במושג כדי לתאר את התעניינותה של אומה, קבוצה או יחיד, בכל קשור לתעופה. המונח מתייחס במקור להתלהבות מהטיסה במכונות מעופפות, אך השימוש בו מתייחס גם לכל המסורות והסמלים שמרכיבים את הגישה לנושא, וגם את העיסוק המעשי המגוון בו.

המושג 'תודעה אוירית' משמעותו שימוש מושכל במודעות האוירית ליצירת תפישת עולם מלאה. במילים אחרות, זאת תרבות ייחודית שמיוסדת על מושגי התעופה.

הליון אינו משתמש גם במושג 'דיקטטורה תעופתית'. במחצית הראשונה של המאה העשרים קמו בעולם ארבע דיקטטורות תעופתיות: גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית, ברית המועצות, ויפאן האימפריאלית. במדינות אלה המטוס היה ליותר מאשר סתם מכונה מעופפת. לעומת מדינאי מעצמות המערב אשר ראו במטוס מרכיב טכנולוגי מרכזי ומדד לקידמה בלבד, ייחסו בדיקטטורות של התעופה למטוס גם סגולות סימבוליות של מבשר הגאווה הלאומית.

היסטוריון תעופה נוסף, פיטר פריטשה, מחבר הספר 'גרמניה - אומה של טייסים', שקטעים ממנו הם בסיס לפרקים אחדים ב'שואה ותעופה', עוסק בהתפתחות התודעה האוירית בגרמניה טרם ובראשית עליית הנאצים לשלטון. גם הוא רואה בתעופה תופעה חשובה מאד, אך משנית ביחס למכלול הגורמים החברתיים שעיצבו את ההיסטוריה במאה ה-20. יתכן כי הספר היה מבחינתו ניסיון אינטלקטואלי נועז מידי, והוא זנח אותו ככל שהתקדם בקריירה האקדמית.

לפריטשה חסר השימוש במושגי 'פסיכולוגית הנסיקה' שפיתח הפילוסוף גסטון בשלארד. התופעה האוירית מספקת קוים מנחים כלליים וחשובים שהם עקרונות יסוד פסיכולוגיים. חוויות הגובה, העילוי, עומק, שקיעה, והנפילה הן החוויות שמסכמות את נפש האדם מעל לכול. דבר אינו מסביר אותן, והן מסבירות הכול. ביתר פשטות, אם האדם רוצה לחיותן, להרגישן, ומעל לכל להשוותן, הוא מבין שיש להן איכות ראשונית והן טבעיות יותר מכל האחרות.

ריצ'ארד הליון עוסק בחלק הראשון בסיפרו בחלום התעופה שקיים משחר האנושות, כתהליך של הזדככות רוחנית ומדעית. הוא מתאר את אגדות אלי המעוף בתרבויות הקדומות, את השפעת הציפורים על התרבויות היוונית והרומית, את תודעת המעוף הרוחני בראשית הנצרות והאיסלאם, ואת התעקשותם של יחידים בימי הביניים על התנסויות בתעופה ממשית באמצעים דלים. משם הוא עובר אל ראשית הזמן החדש, כאשר המצאת אבק השריפה גרמה גם להתפתחות השימוש הצבאי ברקטות, והוא מסיים בתיאור הקונפליקטים המדעיים בראשית עידן המהפכה התעשייתית לגבי הדרך הנכונה שבאמצעותה אפשר להביא את האדם למרומים.

החלק השני בסיפרו מוקדש להמצאת הכדור הפורח וספינת האוויר. פרק חשוב עוסק ב'השנה המופלאה', שנת 1783 שבה הומצא הכדור הפורח. מעטים יודעים כי באותה שנה ריחפו לראשונה ובאותה עיר – פאריז, כדורים פורחים שנסקו באמצעות אויר חם ובאמצעות מימן, בתחרות שדמתה מאד ל'מירוץ לחלל' בימינו. לכל אחת מההמצאות היו יתרונות וחסרונות, ושתיהן יחד שינו לעד את פני החברה. הליון מתאר את השפעת המצאת הכדור הפורח על האופנה בפאריז. אך עובדה היא שהמהפכה הצרפתית, שהיא לדעת חוקרים רבים אחד האירועים החשובים ביותר בהיסטוריה כיוון שבישרה את עידן המדינה הדמוקרטית המודרנית, פרצה בשנת 1789. 'פסיכולוגית הנסיקה' של גסטון בשלארד מסבירה היטב כיצד המצאה טכנולוגית בודדת היתה מסוגלת להשפיע באורח כה משמעותי על החברה הצרפתית והעולם כולו.

הליון מסיים את סיפרו, שעוסק ברובו להתפתחות המטוס בתחילת המאה העשרים עם חלק מרכזי שמוקדש לאחים רייט, באפילוג אודות אירועי 11 לספטמבר 2001, שבהם התרסקו על בניינים מרכזיים בארצות הברית מספר מטוסי נוסעים שמחבלים השתלטו עליהם. הנזק הרב והקלות היחסית שבה הצליחו המחבלים לפעול הביאו להחמרה בתקנות הביטחון, ולירידה זמנית במספר הנוסעים במטוסים. מראה המטוס המרהיב בשחקים הפך לפתע למעורר חרדה.

אירועי ה-11 לספטמבר 2001 הם המשך ישיר של תפישת העולם הנאצית. חשש דומה עמד בראש סדר היום הציבורי גם טרם מלחמת העולם השנייה. סטנלי בולדווין, ראש ממשלת בריטניה בתחילת שנות ה-1930 אמר כי על האדם ברחוב להבין כי אין מקום שאליו המפציץ האסטרטגי אינו מסוגל להגיע, מוטב היה לו המטוס כלל לא היה מומצא, וכי כעת חובה לשלב אותו במערכת הערכים הדתית.

הליון קובע כי כמו כל המצאה טכנולוגית, השאלה אם המטוס הוא 'טוב או רע' תלויה במי שמשתמשים בו, וסוקר בקצרה תקופות נוספות במאה ה-20 שבהם המטוס תואר כמבשר אחדות אנושית מצד אחד, אך שימש ככלי נשק הרסני במלחמות.

הוא מתמקד בגרמניה הנאצית, ומצטט את השורות האחרונות מיומנו עב הכרס של יוזף גבלס, שנכתבו בבונקר של היטלר בברלין זמן קצר לפני שהתאבד, בהן כתב כי הנושא שחזר שוב ושוב בשיחותיו האחרונות עם היטלר היה חוסר הישע אל מול העליונות האווירית של בעלות הברית, שהמפציצים שלהן הפציצו בלי הפסקה את אדמת גרמניה.

אך הליון, כמו יתר היסטוריוני התעופה, אינו מעמיק בהדגשת חשיבותה של גרמניה הנאצית להתפתחות התעופה במאה ה-20. יתכן כי הסיבה המרכזית לכך היא הקשר לשואה. עיסוק בתעופה הנאצית מחייב את ההיסטוריונים להתייחס בו בעת לנושא השואה, וזאת בשל ההיבט המוסרי שקיים בחווית הטיסה עקב הקשר שלה לחווית המעוף הרוחנית. יתכן כי להיסטוריונים חסרות תובנות מספיקות כדי להבין קשר זה, גם בגלל חוסר בקיאות מספקת בנושא השואה. חוקרי השואה עצמם מתמקדים ברובם בתיעוד הנושא ואינם ממריאים מעבר להסברים שגרתיים אודותיה. הם משאירים אותה בגדר תעלומה, חור שחור שכל אחד יכול להבין אותו כחפצו.

עתיד התעופה נראה למרות הכול חיובי ומבטיח, כיוון שהוא טומן בחובו קידמה רבה לחברה האנושית. אפשר להבחין בארבעה כיוונים שונים של התפתחות התעופה בעתיד הנראה לעין, שכל אחד מהם מאציל על משנהו:

א. החלל הוא תחום שזוכה למירב תשומת הלב הציבורית, ואליו יגיעו בני האדם בהדרגה למקומות רחוקים ומשמעותיים יותר, באמצעות טילים רבי עוצמה וחלליות גדולות, בלתי מאוישות ברובן.

ב. התעופה האוטומטית, באמצעות מזל''טים ואמצעי הנחייה משוכללים תייתר את מקומו של האדם בשממה השמיימית. המזל''ט תופש במהירות רבה את מקומו של כלי הטיס הצבאי המאויש, בתהליך שהוא בעל השפעה רבה גם על התעופה האזרחית.

ג. התעופה האישית, שבמסגרתה לכל אדם יהיה כלי טיס משלו, תגדל מאד בהיקפה. ניצנים חשובים נמצאים בתעופה הספורטיבית לסוגיה, שהפכה זולה וזמינה לכל אדם. אך את הדחיפה החשובה יביאו אמצעי הנעה והנחייה מתקדמים, שיפתרו את סוגיות הטווח, הניווט והנחיתה שהם כה בעייתיים במציאות התלת מימדית..

ד. התעופה החסכונית באמצעות ריחוף קרקע, שמנצלת את כרית האוויר שנוצרת בין כנפי המטוס לקרקע בטיסה בגובה מטרים ספורים, תתפוש את מקום הספינות בקווי ספנות מסורתיים ותביא לפיתוח מרחבי הימים והחופים.

אינדקס ראש הדף