אלברט ספיר וארכיטקטורת הריחוק

מאת: אבינועם עמיזן

אלברט ספיר [1905-1981], היה בן למשפחת ארכיטקטים, שלמד ארכיטקטורה במיטב אוניברסיטאות גרמניה. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ב-1930, לאחר ששמע את היטלר נואם בעצרת המונים. לאחר שביצע בהצלחה מספר משימות מקצועיות במשרדיו של רודולף הס, התמנה לארכיטקט הראשי של המפלגה הנאצית ב-1934.

אלברט ספיר היה ללא ספק האדם השני בחשיבותו בגרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. פירוש המילה SPEER בגרמנית הוא חנית, ואכן, אלברט ספיר היה חוד החנית של היטלר. בניגוד לחבורת המנהיגים הפאנאטיים, וביניהם גרינג, גבלס והימלר, היה ספיר רציונלי, וכתוצאה מכך דמות משמעותית יותר. הוא העניק לנאצים מראית עין של שפיות, מתינות והיגיון מעשי. הציור המפורסם ביותר של היטלר הוא כשהוא עוטה שיריון אבירים ואוחז בחנית. הרמז היה ברור לכול.

בראשית השלטון הנאצי הפך ספיר, כארכיטקט הרישמי, לידידו הקרוב של היטלר, וגיבש עימו את תפישתם האסתטית של הנאצים. בהקבלה לרופאים הנאציים בתחום מדעי החיים, ולקרל האושופר בתחום מדעי החברה, עיצב ספיר את הסיגנון העיצובי הייחודי, שאיפשר לנאצים מראית עין של לגיטימיות תרבותית.

בהמשך, במהלך המלחמה, התמנה לשר החימוש, וכישרונותיו בתחום האירגון הביאו להארכת המלחמה בשנתיים. החלטותיו תרמו באותה מידה לתבוסת הנאצים. הם נגעו במישרין לכל תחומי החיים בגרמניה, וכללו את השימוש בעובדי כפיה. ספיר הפך כך לשליטה האמיתי של גרמניה. הוא היה המהנדס שאוסוולד ספרנגלר חזה כי ישלוט בעולם העתיד, בספרו 'שקיעת המערב'.

אלברט ספיר כתב, בשבתו בכלא, את מסמך הוידוי המקיף ביותר על הרייך השלישי, שנכתב על ידי אדם מהצמרת הנאצית. סיפרו, 'בתוככי הרייך השלישי', פורסם בסוף שנות השישים של המאה העשרים, והוא אבן הפינה לתיעוד התקופה.

הספר בנוי סביב הפער בין פנים וחוץ. ספיר חי בין תיבת נוח למגדל בבל. הפנים היה קירבתו האישית להיטלר, ושיתוף הפעולה האמנותי ההדוק ביניהם, המתוארים בפרקים רבים. ספיר הזין את הנפש האמנותית של היטלר באש התמיד של הארכיטקטורה הקלאסית. יחסיהם האישיים ההדוקים מצאו את ביטויים בספר בתיאורים מפורטים ביותר של חיי היום יום של היטלר.

בהיקף סימטרי כמעט מתואר החוץ. זאת היתה פעילותו של ספיר כשר החימוש, שהתמקדה באחריות על כל הנושאים הטכניים והארגוניים הכרוכים בהתחמשות גרמניה. גם זאת תוך קשר הדוק עם היטלר, שהיתווה ואישר כל מהלך. בין נושאים אלה היו: אירגון התשתית הגרמנית לכלכלת מלחמה, ניהול היצור התעשייתי-צבאי, אחריות על פיתוח אמצעי לחימה חדישים ובמרכזם הטילים הבליסטיים, ההתמודדות מול הפצצות האוויר של בעלות הברית, ויעוץ לגבי מהלכים צבאיים אסטרטגיים.

העיסוק בשני תחומים שונים באופיים, שלראשון מביניהם הוכשר מילדותו, ולשני הגיע ללא הכשרה מוקדמת, יצר פער דרמטי, שספיר היה שבוי בו, ולא הצליח לגשר עליו. הפער היווה עבורו לגיטימציה מתמדת לתפישת ריחוק והינתקות מאשמה. ספיר בכל תיאוריו הוא כמי שצופה מרחוק במתרחש, אדיש ואובייקטיבי, בלתי מעורב, קר רוח גם כשהדברים נוגעים לעיקר.

גסטון בשלרד כתב בסיפרו 'שירת החלל', כי המטאפיסיקה מושרשת בגיאומטריה. בין אם נרצה בכך או לא, קיימת תכונת מרחביות בסיסית במחשבה. האדם קיים במרחב הרבה יותר מאשר הוא קיים בזמן. אנו מגדירים עצמנו בביטויי המרחב שלנו, הרבה יותר מאשר בכל אופן אחר.

צירוף המושגים חוץ ופנים יצר דיאלקטיקה של חלוקה. זאת גיאומטריה ברורה, המעוורת אותנו מרגע שאנו מביאים אותה לפעולה במציאות. היא דומה מאד לדיאלקטיקה של כן ולא, המחליטים על הכול. אם האדם אינו נזהר, היא הופכת להיות הבסיס לדימויים השולטים בכול המחשבות החיוביות והשליליות.

בסתירה לכך, מושגים אלה, בשל סמיכותם, הם גם ביחסים אינטימיים. הם תמיד מוכנים לשנות כיוון ולהמיר את עוינותם. כתוצאה מכך, בדימויי המרחב אנו באזור בו ההגזמה והצימצום הם קלים ושכיחים. אנו חיים דרך צמצום והגזמה אלה.

אנו שואפים להגדיר את הקיום, ובעשותנו זאת, מעלים רמה את כל הסיטואציות, כדי ליצור סיטואצית-על. הדיאלקטיקה של כאן ושם הועלתה בדרך זאת לדרגה אבסולוטית, על פיה שני תארי הפועל חסרי המזל האלה מעוטרים בעוצמות בלתי נשלטות של הוויה נחושה.

הנאצים שללו את המשטר הדמוקרטי, הדת המסורתית, וחלק מההיסטוריה שלהם. הם אימצו השקפת עולם פגאנית מעורפלת, ואת תורת הגזע. במסגרת זאת המציאות תורגמה על ידם לדואליזם, אמונה במאבק קוסמי בין שני הקטבים של טוב ורע, שחור ולבן.

כתוצאה מכך התפתחה הדיקטטורה הנאצית, שלא איפשרה את הגמישות האינטואיטיבית בין הרחוק לקרוב. הגרמנים, שעבורם 'סדר הוא סדר', החליטו לחסל את הדרמה הזאת. עיקרון הפיהרר, שחייב את הציות העיוור למנהיג, ועיקרון החשאיות, שאסר על העברת מידע לא חיוני בין בעלי תפקידים, היו כלים עיקריים לכך.

הקיבעון של מושגי הריחוק והקירבה הפך ערך בפני עצמו בשלטון הנאצי. הוא עורר את השאיפה לשלמות. זאת היתה חברת חרקים, שפרטיה קיימים רק לטובת הקן כולו, כדוגמת קן הנמלים, אשר לטיפול במלכה שלו אחראים כל האחרים.

כתוצאה מפער זה אנו נמצאים בתחום מציאות-על, כזאת החורגת מגבולות התפישה המקובלת, כשאנו באים לתאר את הקשר בין השואה לתעופה.

מאמר זה הוא חלק מהפרק 'אלברט ספיר וארכיטקטורת הריחוק' בספר 'הקשר בין השואה לתעופה'.

ניתן לקרוא פרק זה ופרקים נבחרים אחרים מהספר בקישור הבא:

http://www.holylandmap.net/avho/avhocover.htm

סיפורי השואה של גולדה זנדמן

http://www.holylandmap.net/gs/gs-h-index.htm

הנסיך הקטן נוחת

http://www.holylandmap.net/The_Little_Prince_Lands/hindex.htm

אבינועם עמיזן הוא יוצר מפת דמות האדם של ארץ הקודש

http://www.holylandmap.net/rashi.htm

לרשימת המאמרים