אדולף
היטלר וההרים הגבוהים
מאת: אבינועם עמיזן
היטלר היה אדם שחיפש ריגושים. הוא רצה לאתר את
פסגות האושר של ילדותו ולשחזר אותן לצרכי שיקומו הפיזי והנפשי כמבוגר. ניתוח
התודעה שלו עשוי להעניק תובנה מבריאה.
התחושה של זיהום פנימי השתלטה עליו עוד מגיל
צעיר. הגוף החולה לא יכל להתנקות אלא באופן מדומה, באמצעות כוח הרצון. יחד עם
בעיותיו הרפואיות הנוספות נוצר מכלול המסביר את כמיהתו ותשוקתו למעוף הניטשאי
ולתעופה כאמצעי הזדככות.
תחושות ההדרדרות וחוסר המוצא שלו התחילו
בנעוריו כאמן חסר מזל, והמשיכו עד לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה. כדי
לשנות כיוון הוא חיפש שיאים חדשים בלי הרף. בהתחלה מצא שיאים בדת, סמים ואמנות.
בהמשך כחייל, כחבר באגודות מיסטיות, בניטשאיזם ולאומנות. לבסוף במפלגה הנאצית,
בשלטון הדיקטטורי, במלחמת העולם השניה ובהשמדת היהודים.
היטלר בחר ברף הריגושים הגבוה ביותר, זה של
התגשמות הנפש האווירית. המודל שלו היה אידיאל האדם העליון של ניטשה. הוא חשש ליפול
ממנו. חרדת הנפילה, הורטיגו, הניעה אותו. הוא אב הטיפוס המובהק של אדם החי באופן
מתמיד בחרדת הנפילה.
היטלר היה בנו של פקיד מכס. לאחר המצאת המטוס
הגבולות המדיניים הפכו חסרי משמעות. הגבול הפיזי התבטל בתקופתו, והפך לגבול פנימי.
זה גבול שהתעצב ברחובות הערים, בהם כל אחד יוצר בעצמו את הגדרת עולמו.
תפישת המלחמה כשיא קיומי מעידה גם היא על
אישיותו המוקצנת. ביחידתו שימש בתפקיד של רץ, מה שתאם את אופיו. תעוזתו העידה, בנוסף
לאומץ הלב, גם על מבנה אישיות לא נורמטיבי. היא העידה על צורך מתמיד באדרנלין
ובשיאים נפשיים.
היטלר לא היה יחיד. בגרמניה שררה תרבות
מיליטריסטית-רומנטית, והצבא נתפש כמעצב את העם. הרומנטיות, רוח ההקרבה והאתוס
הלאומי, נחשבו כמודרניים
במקביל הפגין היטלר, דרך אהבתו המופגנת לאמנות,
דבקות בסימבוליזם כמרפא לנפש. התוצאה היתה שוב דבקות בערכים קיצוניים.
באוקטובר 1918, בעקבות מתקפת גז סבל היטלר
מעיוורון זמני, ונשלח לטיפול בבית חולים צבאי. מצבו הנפשי הידרדר עוד יותר.
עיוורון זמני הוא הצורה הבולטת ביותר של
ורטיגו. היטלר נכנס למצב של טרור עיצבי טהור, שיצר עיוות ברור בנפש שטבועה בה חרדת
הנפילה הדמיונית.
הדימויים החולפים ביותר יכולים לעתים לעורר בנו
ורטיגו רדום, השרוי עמוקות בתת המודע. אין זה נדיר שחיים שלמים יהיו מושפעים על
ידי אפיזודה בודדת של ורטיגו.
תחושת סחרחורת הורטיגו היא התקף בדידות פתאומי,
היוצר דפוסים של מחלה.
לאחר התבוסה, הפילוסופיה הניטשאית הפכה לפתע
משיטה מופשטת למענה חיוני לצרכי הלאום. כמו הטבע, הנפש מתעבת את הואקום באשר הוא.
כל חיפוש אחר הכוח מוצא את מסקנותיו ההגיוניות
במאבק האנושי נגד כוח המשיכה. להיטלר הרזה והנמוך, אפוף חרדת הנפילה, היה זה טבעי
לעורר את הפסיכולוגיה של כוח המשיכה.
תפקיד הנואם והפוליטיקאי התאים לו. הוא פרט
היטב על הנימים הדו-משמעיים של הקלילות והכבדות, והציע פתרון כולל בדמות משטמה
לאחר. דימוי היהודים כמשקל יתר הונגד אצלו לדימוי תהילת המלחמה. היו אלה דימויים
דינאמיים אך מעורפלים, שאיזנו זה את זה.
שפת הגוף משדרת תשעים אחוז מהמסר שהאדם רוצה
להביע: בנאומיו, זרוע ימינו המונפת חיקתה את תנועת כנף הציפור, וזרוע שמאלו היתה
צמודה תמיד בכניעות לגוף, כשעליה סמל דמוי מדחף.
כדי להצליח כנואם הוא היה חייב להיות במרכז
תשומת הלב הציבורית, מנהיג המפלגה. הקיפה אותו טבעת של אידיאולוגים קנאים, אשר
תפקידם היה לספק את ההשראה לנאומיו הלוהטים.
היטלר היה התגלמותה של גרמניה בכוח 'הפיהרר
פרינציפ'. מחלותיו השתקפו בקורות התקופה הנאצית באופן מדויק. חשוב לציין בהקשר זה
את הביטחון העצמי המופרז, ששימשו בסיס לרבות מההחלטות השגויות שקיבלו הנאצים.
הטיפול הרפואי שקיבל מגלה גם את סוג המעוף
הפסיכולוגי שאימץ לעצמו. היה זה מעוף של מכור לסמים. היטלר היה אובססיבי בנדון, כי
הרפואה והביולוגיה היו מרכזיות בתוכניות הנאציות. הוא היה אמור להיות התגלמות
הבריאות והיופי הטבעי. רופאו האישי מורל יכול היה לספק את האנרגיה והדחף כדי שיראה
בריא. הוא רקח קוקאין, סמי שינה, סמי מרץ ואמפטמינים.
המחלה העיקרית של היטלר היתה העגבת. המחלה גרמה
להתרחבות יתר של אבי העורקים, וכתוצאה מכך לחזרתו ללב של הדם הנדחף למעלה מן הלב
אל העורק הזה. יתכן והיה זה הגורם התת מודע המרכזי לכמיהתו אל ניטשה. ב'מיין קמפף'
כתב היטלר שהעגבת היא האיום הגדול ביותר על טוהר הגזע, בארבעה-עשר עמודים נלהבים.
זאת מחלה יהודית, כתב, המזהמת את הדם. לא היתה סיבה לתשומת הלב המיוחדת הזאת, אלא
אם היה נגוע במחלה. כך התגבשה תפישת עולמו שהקצינה את הניגוד בין הנשגב לשפל.
יתכן וסבל גם ממחלת פרקינסון, אשר גרמה לו לאי
גמישות מנטאלית, וקושי בהמשגה, שגרמו לאי תגובה מידית לנחיתה בנורמנדיה. בסוף
ימיו, בגיל 56, האדם שטען שיוצר את הגזע העליון, היה בעל גיבנת, שגרר את רגליו,
ונראה מבוגר בהרבה מכפי גילו.
מה שהותיר את היטלר בשלהי ימיו בתקווה מוחשית
היו נשקי הפלא המעופפים מצד אחד, ומצד שני ההמשך של הפתרון הסופי. האויבים
הפנימיים של גופו ונפשו הפכו בדיקטטורה הנאצית לפעולה שנראתה הכרחית להשמדת אויביה
של גרמניה.
במעונו הרישמי בהרי האלפים יכול היה היטלר
להוסיף ניואנסים לפסיכולוגיה האווירית. יש הגות הררית, שהיא סוג הגות מיוחד.
החלטתו לבחור במעון ההררי המרוחק כמרכז השלטוני המשני היתה בלתי מקובלת. הטבעיות
בה התקבלה ברחבי תבל יכולה ללמד על התקופה.
כאן בילה היטלר את מיטב ימיו. זאת היתה התשובה
שלו לחרדת הנפילה. גרמניה נראית נקייה וציורית מאד ממרומי ההר. הנוף הוא כאידיאל
שיש לישמו ללא עוררין בכל מקום אחר. האלמנט הארכיטקטוני האהוב ביותר עליו היה החדר
המרכזי במעונו, שהיה בו קיר זכוכית שנישקף לנוף. הוא היה פוסע הלוך ושוב לאורכו
שעות אחדות כל יום. מנקודת המבט הצופה על הנוף המישורי, החולמים נהנים מאישוש
מתמיד של שלטונם. לזרים אין כניסה למתחם זה. היטלר נותר רווק כמעט עד יום מותו.
החלטותיו החשובות ונאומיו חוצבי הלהבות של
היטלר חצבו את השראתם מכאן. הוא יכול היה בקלות להציג עצמו, כנביא וחוזה, שההשגחה
העליונה מינתה אותו. קל להבין על רקע הנופים האלפינים ההרריים את סלידתו הפיזית
מהיהודים והקומוניסטים. הם נדמו כאנשי מישור נמוכי רוח, אופקיים, חסרי ציווי
וערכים אסטתיים.
המעון הרשמי בהר נכרך באורח חייהם הישיר של
ראשי השלטון הנאצי למיניהם, בשל הצורך התכוף לבקר בו.
אפשר לתאר באמצעות ההגות ההררית את השפעת
המטוסים על האדם. המטוסים פועלים על הלא מודע. אנו עומדים חסרי תנועה תחתם שעה שהם
חולפים מעלינו. האדם משתעבד אינסטינקטיבית לתנועתם. יתכן והוא חש נישא, יתכן וחש
הימחצות ותבוסה.
המטוס, מאזניים מעופפות, ניתן בקלות להאנשה.
המטוס דומה מאד לאדם לאדם הפורש ידיו. הוא דומה לישו הצלוב. הוא מדיום ומסר כאחד.
הנאצים תרצו באמצעות פיתוח התעופה את הפשעים שלהם נגד האנושות.
המשקל שהמטוסים נושאים אינו מטען סתם. זה מטען
חיובי, שנחפזים להרימו כמו את כבודת אישה יפה. כך אפשר היה ליצור סולידאריות נאצית
וחברת עבדים.
העמוד הוא צורה נוספת של החוויה האווירית.
התלהבותו של היטלר מעמודים ושדרות העמודים הענקיות שתכנן לברלין יחד עם הארכיטקט
ספיר, היתה חלק ישיר מתפישת 'הסופרמן' שלו.
מקצועות מלחמה וכלי נשק רבים ששדה פעולתם הוא
בין הארץ לשמיים, התפתחו לראשונה אצל הנאצים במלחמת העולם השניה, והפכו סימניהם
המובהקים של הצבאות המודרניים.
במציאות בה אנו חיים כיום, בה נפוצה מאד
הפעילות האנושית באוויר, טושטש הגבול בין הארצי לאווירי באמצעות תחומי ביניים
רבים, שהשכיחו את התקופה בה היה הבדל משמעותי בין שמיים לארץ, והיו אנשים שחשו
עצמם נישאים מאחרים.
הספר 'הקשר בין השואה לתעופה'
http://www.holylandmap.net/avho/avhocover.htm
אבינועם עמיזן הוא יוצר מפת
דמות האדם של ארץ הקודש
http://www.holylandmap.net/rashi.htm