מפות אנתרופומורפיות ומפת ארץ הקודש כדמות האדם

פרק 2 – אנטומיה דימיונית

פעולות היסוד דרכן משתקפת דעתו של האדם הן דרך טיפולו בגופו: הניקיון, הדאגה לבריאות, האכילה וכדומה. אנו חושבים על הגוף האנטומי כעל המציאות הפנימית שלנו. אמצעי שאפשר לבחון דרכו את החברה, התרבות והמצב האנושי.

לוח היגיינה לילדים

אך פנים גופנו מוסתר מאיתנו. המתרחש מתחת לעורנו הוא מסתורי, מפחיד, מרתק. בעבר הרחוק המבנה הפנימי של גוף האדם היה עניין לספקולציות, פנטזיות, ומחקר מועט, והיו מעט מאד ניסיונות להציגו בתמונות. התפתחות המחקר האנטומי, יחד המצאת הדפוס במאה ה-15 ושטף טכנולוגיות הדפוס בעקבותיה, סייעו במתן השראה לאנטומיה חדשה ומרהיבת עין. האנטומיה הדימיונית פרחה, שופעת פרטי מידע אך גם מוזרה, סוריאליסטית, יפה ומגוחכת – חושפת את העולם החיצוני באותה מידה שהיא חושפת את העולם הפנימי.

בתחילת העידן המודרני [1450-1750], הגבול בין אמנות למדע היה בלתי מוגדר עדיין. מומחי האנטומיה ושותפיהם האמנים השתמשו באופנים מוכרים של הצגה – תיאור באמצעות סמלי נוף דתיים ואמנותיים. האמנים ניסו ליצור איורים מדויקים, אך גם מפתיעים, יפים ומבדרים.

הציור 'מעשה טוביה' מאת טוביה כץ [1652-1729] משווה בין פנים הגוף לפנים הבית

בין השנים 1680-1800, החלו מומחי האנטומיה לנפות את המרכיבים הדימיוניים מהאיור המדעי. אמינות האנטומיה, הם טענו, נפגמה בגלל מליצות חזותיות, נופים דמיוניים ותנוחות קומיות. כאשר טכנולוגיות הדפוס העתיקות השתכללו, נוצר סגנון של היפר אותנטיות מבריקה וחלומית, אשר הראתה, בכישרון אמנותי רב, ידע מתוחכם יותר ותפיסה מעודכנת של פנים הגוף.

האנטומיה ההיפר ריאליסטית של גוברד בידלו [1640-1711], קרובה לסגנון ציור מורבידי אופנתי מאותה תקופה.

בראשית המאה ה-20, הפיק פריץ קאהן בגרמניה סדרת ספרים אודות פעולתו הפנימית של גוף האדם. הוא השתמש במטאפורות שנלקחו מהעולם התעשייתי: קווי יצור, מנועי שריפה פנימית, בתי זיקוק, מחוללי מתח חשמלי, טלפונים וכדומה. הגוף ביצירות קאהן היה ''מודרני'' ויצרני, נושא שהודגש חזותית באמצעות אמנות חדשנית. למרות שספריו נמכרו היטב, יהדותו, והטפתו הציבורית למען רפורמות מתקדמות, הפכו אותו למטרה להתקפות נאציות. יחד עם מדענים ואנשי רוח יהודים גרמנים נוספים הוא ברח לאמריקה ב-1940.

תאורו של קאהן את מערכות העיכול והנשימה כמפעל כימי, נעשה בתקופה בה התעשיה הכימית הגרמנית היתה המתקדמת ביותר בעולם.

בזכות מספר ניכר של אמנים בולטים, חוזרת המצגת האנטומית בשנים האחרונות להציע לנו עקבות אל 'האני הפנימי' שלנו. באמצעות מכשירי הדמיה משוכללים, וטכנולוגיות חזותיות מתקדמות לעיצוב מציאות וירטואלית מונומנטאלית, אנו מקבלים תמונת ראי של תוכנו, המשמשת גם כגירויים לחלום.

האמן/מדען/עיתונאי אלכסנדר ציאראס מקבל את השראתו מהשקפת העולם שרווחה באירופה של המאה ה-17, לפיה הגוף האנטומי הוא מיקרוקוסמוס, 'עולם קטן', ומה שמצוי בעולם החיצוני מצוי גם בתוך האדם ומתגלה באמצעות מדע האנטומיה. ציאראס יוצר באמצעות טכנולוגיות סורקי-גוף והולוגרמות לייזר הדמיות של גוף האדם, המשלבות תיאור מדויק עם נופך אמנותי, שכל אדם יכול 'לחוש את עצמו' בהן. מבחינה מדעית זאת אנטומיה מדויקת. מבחינה אמנותית זהו סגנון היפר ריאליסטי.

אלכסנדר ציארס - עובר

ביבליוגרפיה:

Dream Anatomy - U.S. National Library of Medicine

פרק 1 – המושג אנתרופומורפיזם תוכן העניינים פרק 3 – אדם ונוף באמנות

מפת ארץ הקודש בדמות האדם